בשלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים התגלעה תחרות עזה בין מעצמות אירופה על השפעה בירושלים. בית החולים האיטלקי, ובתי חולים שעוד נפגוש בהמשך סיורנו, היו חלק מתחרות זו.
אדריכלות וסגנון
בית החולים תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי בסגנון איטלקי גותי. במרכז המבנה ניצבת כנסייה, שמשני צדדיה היו אגפים בני שלוש קומות שהכילו כמאה מיטות אשפוז. האגף הצפוני שימש בתור מחלקה כירורגית ואילו האגף הדרומי שימש למחלקה הפנימית. נוסף לכנסייה, המתחם כולל גם מגדל פעמונים ומוקף כולו בחומה. המבנה עוטר בסמל של הזאבה, אחד הסמלים הידועים ביותר של האימפריה הרומית. על פי המיתוס, זאבה שמרה על האחים התאומים רמוס ורומולוס, בניו של אל המלחמה מרס, הניקה אותם והשגיחה עליהם עד שגדלו. הזאבה המניקה את התאומים שולבה גם בראש מגדלי הפעמונים, וגם בגילופי ברזל עדינים בסורגי שער הכניסה למתחם.
ד"ר מאנצ'יני והחולים
פיטוריו של הרופא לאחר 27 שנים בבית החולים גרמו למחאה בעיר. הרופא היה כה מוערך על ידי מטופליו עד שהם פרסמו בעיתון כתבה שמוחאת על פיטוריו הלא מוצדקים. הכתבה התפרסמה בעיתון פלסטין ביוני 1935, ושיבחה את הרופא ששירת במשך שנים כה רבות בבית החולים. בכתבה צויין כי סיבת הפיטורין, נסיעת הרופא לאיראן למשך חודש, לא הייתה מוצדקת, שכן הוא היה זכאי לחופשה בת חודשיים. חלק מהחולים אף הגיעו לקונסוליה האיטלקית בירושלים כדי להביע את מחאתם בפני הקונסול. גם עמיתיו של הרופא זעמו על המהלך ושלחו מכתב למוסוליני בו הם דיברו בשבחו ומחו על פיטוריו.