בית החולים העירוני (אל-בלדי) היה המוסד הרפואי העיקרי שהקימו השלטונות העות’מאניים בעיר ועל כן סימל את נוכחותם בירושלים. השכונה סביבנו אפילו כונתה בתקופה העות’מאנית שכונת בית החולים העירוני. האטרקטיביות של בית החולים בעיני האוכלוסייה המוסלמית נבעה, בין השאר, מחשש מפעילות מיסיונרית בבתי החולים הזרים.
הפעלת בית החולים
בית החולים העניק טיפול בחינם לתושבי העיר והכפרים בסביבתה, מה שעודד את האוכלוסייה האמידה לפנות לבתי חולים אחרים, "יוקרתיים" יותר. בית החולים הכיל מרפאה שהייתה פתוחה שלושה ימים בשבוע לגברים, ויום נוסף היה מיועד לנשים. במרפאה טופל מספר גדול יחסית של חולים: בכל יום טופלו בו בין תשעים עד מאה איש. בנוסף לטיפול בחולים, נערכו כאן גם חקירות פורנזיות – חקירות בתחום הרפואה המשפטית, שהיו בתחום אחריותו של רופא העירייה בתקופה העות'מאנית.
אחזקת בית החולים מומנה על ידי העירייה ממס שהוטל על כרכרות שנכנסו לעיר מהדרך ליפו. רופא בית החולים, פוטיוס אפקלידס, היה אחד מארבעת הרופאים היווניים שעבדו בירושלים בתחילת המאה העשרים. בין רופאיה היוונים של העיר היו גם האחים מזארקי, שניהלו את בית החולים משגב לדך.
עיתונאי בבלדי
במהלך שנות פעילותו פקדו אותו דמויות חשובות כמו העיתונאי ואיש הציבור הירושלמי שיח' עלי אל-רימאווי. לאחר אשפוזו בבית החולים הוא שיבח את העירייה: "מוסד רופאי זה הוא אחד ממפעליה החשובים של הממשלה. בזכות בית החולים נחסכו מהעות'מאנים החרפה והבושה שהיו כרוכים בצורך למצוא מרפא בבתי-חולים זרים."
אדריכלות
כפי שניתן לראות, בחזית הבניין מופיעים תבליטי אבן משני צדדיו של שער הכניסה המפואר, שבכל אחד מהם זוג יצורי מים וביניהם גביע. ניתן לראות גם את סמל הסולטאן העות'מאני (טוגרא) בתוך עיגול השמש ומתחתיו כתר ושני דגלים, אחד מכל צד, שחקוק על קיר הבניין החיצוני. בצדו הימני של סמל הסולטאן חקוק סמל הכוח – רובים ותותחים, ובצידו השמאלי חקוק סמל המשפט – מאזני צדק. בתחתית הסמל מציון תאריך השלמת הבניין בספרות ערביות (1306) לפי לוח השנה המוסלמי.