בית החולים של המיסיון האנגלי

בית החולים מורכב ממספר בניינים נפרדים, הממוקמים סביב בניין מרכזי. הביתנים נועדו למגוון שימושים: אגף לנשים, אגף לגברים, מרפאה, בית מרקחת ובית פרטי לרופא. ההפרדה בין הביתנים נועדה לאפשר תנאים טובים של תאורה, אוורור ובידוד וזאת מבלי לפגוע בקשר הרציף והנוח בין האגפים השונים. בחזית הבניין הוקמה גינה גדולה הפונה לרחוב הנביאים והעצים שניטעו בה יצרו מעין חיץ בין הרחוב לבין בית החולים ואווירה נינוחה ורגועה.

הפעילות המיסיונרית האנגלית הייתה הראשונה בירושלים, והצטרפו אליה מאוחר יותר מיסיונרים מזרמים נוצרים אחרים ובני מדינות אחרות. למרות שמטרת המיסיון הייתה הפצת הנצרות בקרב היהודים, הצלחתה בתחום הייתה מוגבלת ביותר. התקפות על בית החולים, על רופאיו ובעיקר החרמות והכעס על מי ששיתפו איתו פעולה המשיכו עשורים רבים. עם זאת, המיסיון הצליח להפיץ את בשורתו בקרב הנוצרים הלא-אנגליקנים בירושלים. תחת המשטר העות'מאני, פעילות המיסיון בקרב המוסלמים הייתה אסורה.

בבית החולים עבדו זה לצד זה רופאים בריטים, רופאים פלסטינים וארמנים ואחיות ומילדות ארמניות. ביניהם היה ד״ר פוטי דאוד עיסא, שסיים את לימודיו בבית הספר לרפואה באוניברסיטה האמריקאית בביירות בשנת 1924, ופתח את מרפאתו באותה שנה ליד שער יפו (באב אל-ח׳ליל). אנו יודעים שהוא גם עבד בבית החולים של המיסיון האנגלי בשנת 1948, אותה שנה שבה הופסקה הפעילות בו.

בין 1963-1948 שימשו מבני בית החולים האנגליקני את בית חולים הדסה. בשנת 1963 נוסד שם בית הספר האנגליקני – בית ספר פרטי בו לומדים עד היום בעיקר ילדי הדיפלומטים בירושלים.