בית הנפט

על פי רוב, הדעה הרווחת היא שחיפה התפתחה בעיקר בתקופה הבריטית. אך האמת הלא כ”כ נסתרת היא שההתפתחות בתקופה הבריטית יושבת על בסיס רחב של התפתחות מהתקופה העות’מאנית ובתקופה זו התבצע המהפך שהפך את חיפה לעיר המובילה בצפון על פני עכו.
אפשר לומר שמתחילת התקופה העות’מאנית ועד אמצע המאה ה – 18 נעשו שינויים קלים בחיפה, בעיקר במעגן של סירות שהרגישו פחות בטוחות בנמל עכו. אך שגם מעגן בחיפה לא היה הרבה יותר בטוח.
אם כך השינוי הראשון המהותי היה עם כיבושה של חיפה על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר בשנת 1761. עם כיבוש העיר על ידי שליט הגליל הוא מחליט להרוס את כפר הדייגים הקטן, להעביר את חיפה הקטנה מאזור רמב”ם לאזור כיכר פריז של היום ולבצר אותה בחומה. בכך גדלה חיפה, והפכה להיות בטוחה יותר כולל מעגן סירות צנוע שמתחיל לגדול אט אט.
בעקבות הביטחון שנוצר באזור, הכרמליתים עולים לשבת בראש הכרמל ולא במערות שבוואדיות. אמנם שלטונו של אל עומר הסתיים ב 1775, אבל חיפה המשיכה להיות מקום בטוח.
ב 1799 נפוליאון מבקר בעיר עם צבא עצום, הוא מפציץ את עכו אך משתמש בחיפה כעורף. גם ב 1831 קורה אותה דבר, אברהים פחה מגיע לארץ עם צבא מצרי, משתמש בחיפה כעורף ונלחם בעכו. משני המאורעות הללו עכו נהרסת וחיפה מתפתחת.
מפנה נוסף בהתפתחות חיפה התרחש באמצע המאה ה 19, אז החלו להתפתח בעולם אוניות הקיטור הכבדות יותר ונמל עכו הרדוד והסלעי התאים להם פחות, כך שחיפה הפכה להיות הברירה הטבעית לאלו. בעקבות כך נציגים ממעצמות העולם החלו להתיישב בחיפה, חברות מסחר בינלאומי הגיעו, נבנה מזח רוסי באורך 80 מטר, נבנו בתים לאותם נציגי מדינות וחברות והמקום בתוך החומה כבר לא הספיק….החומה התפרקה והפכה להיות הבתים שמחוץ לחומה.
אם שינוי המיקום והמעבר לחומה שהביא דאהר אל עומר ב 1761 הוא הסמל הראשון מבשר השינוי, אזי התיישבות הטמפלרים ב 1868 במרחק של קילומטר אחד משם זה האירוע שמסמל את סוף התהליך וההכרעה הסופית על ההגמוניה בצפון הארץ.
על תהליך זה מעיד בעיקר מספר התושבים, בבניית החומה של דאהר אל עומר חיו בחיפה בין 100 ל 200 תושבים, בשנת 1800 היו בעיר כאלף תושבים בקירוב. ובשנת 1900, ערב הנחת הרכבת החיג’אזית מחיפה לסוריה ולמדינה, היו בחיפה כ 15,000 אלף תושבים!!!

אוכלוסייה מעורבת התחילה עוד בחיפה של תוך החומות והייתה השראה לסובלנות דתית ועדתית. האוכלוסייה הגרמנית והצרפתית שהצטרפה הייתה עוד סמל לשיתוף הזה. הרכבת החיג’אזית, המחקרים של גוטליב שומאכר, הדרכים שפתחו הטמפלרים והמלונות שהקימו, המיכון החקלאי שהגיע עמם, הכנסיות שהוקמו ועוד, כל אלו היו התשתית לבריטים שקידמו את העיר בצורה דרמטית גם הם בנוסף לעליות היהודים הרבות.

טוב, אז כמו שכבר נאמר, ערב מלחמת העולם הראשונה שכונת ואדי ניסנאס אליה תיכף נגיע כבר קיימת, וגם המושבה הגרמנית ממנה באנו. לאחר המלחמה, השליטה על הארץ מתחלפת אך ממש לא תנופת ההתפתחות שלה. הרכבת שכבר קיימת, הנמל שעומד לקום, מעגן הסירות הנוח יחסית מביא אל חיפה הרבה מאוד אנשים ממקצועות חופשיים: רופאים, מרצים, מהנדסים. וגם מנהלים, מורים ועוד מגוון שמגיע עם העליות היהודיות לארץ. הערבים בעלי חוש המסחר המפותח גם מגיעים לחיפה ואת כל השטח בין המושבה הגרמנית ועד ואדי ניסנאס ניתן לראות כבניה ערבית מאותה תקופה שמכניסה לארץ בכלל ולחיפה בפרט סגנונות בנייה מעורבים: מוטיבים ערבים קלאסיים עם בניה אירופאית, חומרי בניה מתקדמים, קבלנים בעלי אמביציה ואדריכלים מוכשרים.
אמנם התפתחות ובניה היו בחיפה עוד לפני, אך בתקופה זו אנו רואים בחיפה התפתחות רבה של בית הדיוואן – בעל החלל המרכזי. אלמנט הריוואק בעל הקשתות המפוארות והמזמינות היכולות להיות אלמנט פנימי או חיצוני העוטף מסדרון נראים במרחב. בתי עמידים רבים הוקמו וגם בתי קומות ווילות עם בוסתנים מסביב. ראו את הבתים פה מסביב ובעיקר את הבית שממש כאן מהצד השני של הכביש. ראו את החצרות המעוגלות בעלי הקשתות היפות, החלל החיצוני ספק פנימי שמצל ומזמין, האבן המסותתת חלקית, הקשתות כאילו הובאו מהמזרח וממש לידם את החלונות המלבניים הפונקציונליים והמודרניים יותר, רחוב מיוחד במינו.

קשה לעקוב אחרי מספר המעגנות שקמו על ימה של חיפה לאורך ההיסטוריה, אך בשבת 1858 הוקם המזח המודרני הראשון, ולמה דווקא הוא נחשב ככזה, בעיקר כי מטרתו הייתה פיתות התיירות הרוסית לארץ ישראל. בהמשך הוקם מזח לצורך ביקור הקיסר הגרמני בשנת 1898 ושנתיים אחר כך המהנדס הגרמני הנודע מייסנר בנה עוד נמל קטן להעברת אספקה לבניית סעיף הרכבת החיג’אזית שתצא מחיפה.
עוד באמצע מלחמת העולם הראשונה, בהסכם סייקס פיקו לטשו הבריטים עיניים לארץ ישראל והגדירו את האזור כאסטרטגי וחשוב לאינטרסים הבריטיים בארץ ישראל. עם סיום המלחמה עלה עוד הצורך בנמל שיחבר את המזרח התיכון לאירופה ולבריטניה שהייתה מעצמה ממש.
בתחילת שנות ה – 20, שר המושבות ווינסטון צ’רצ’יל קידם מכרז לתוכנית בניית נמל.
הסוקרים בוחנים מקומות מסוימים ובסוף בוחרים בחיפה. (לדעתי האווירה הטובה עשתה להם את זה.)

בפרויקט הנדסי שלא נראה כמותו לפני כן בחיפה, מוקמים שני שוברי גלים באורך כולל של 3 קילומטר, מייבשים 360 דונם אזור ימי לצורכי אזור תפעולי של הנמל, ומפקיעים כמעט 57 אלף דונם לשטח הכולל של הנמל. (זוכרים שכשקלר מקים את ביתו במושבה המים עוד יכלו להגיע לבית שלו)

הנמל היה פרויקט הנדסי מדהים בגודלו והיה אמור לשרת את האינטרסים של הבריטים במזרח התיכון. שרידי ההחלטה הבריטים נמצאים עד היום בשטח. רכסי הכורכר החצובים בעתלית שאולי ראיתם בדרך לפה כמו גם אבן מנחל אורן. תחנת רכבת שהלכה והתפתחה. כל אלו גם יצרו בחיפה מאות מקומות עבודה ישירים ואולי אלפי מקומות עקיפים והיו לחלק מרכזי מההתפתחות.

מאחר והוקם בחיפה הנמל היה רק הגיוני להעביר פה בהמשך (עם תכנון קדום) את צינור הנפט… שגם הוא פרויקט הנדסי מפואר כשלעצמו.
בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל וחיפה מפספסת קצת את הייעוד הבינלאומי שלה, אך למדינת ישראל נמל חיפה הוא עד היום נמל גדול, דומיננטי ושער כניסה חשוב לארץ!