בית הערבה – על התיישבות באזור

יריחו היא ללא ספק מהערים העתיקות והחשובות בארץ. למען האמת, יריחו היא אחת הערים העתיקות בעולם. לפי הנתונים שבידינו, יריחו מיושבת כבר 11,500 שנה! יריחו ידועה בעיקר בתמרים שבה. השילוב בין האקלים החם לבין הימצאותם של מקורות מים טבעיים בתוכה, הוא זה שהפך את העיר לעיר התמרים כפי שהיא נקראת במקרא. ביריחו יש שני מעיינות מרכזיים: מעיין אלישע ומעיין נערן.
יריחו מוכרת לכולנו במיוחד מהפסוקים בספר יהושע בהן מסופר על העיר שהיתה מוקפת חומה. כאשר בני ישראל רצו לכבוש אותה, הם צוו להקיף אותה שבע פעמים, לתקוע בשופרות, וכך להפיל את החומה הגדולה שלה.
יריחו של היום היא עיר פלסטינית, ועד לפני לא הרבה זמן אפשר עוד היה להיכנס ולבקר בה (ואפילו להמר בקזינו:-). יש בה ממצאים ארכיאולוגים מעניינים בין השאר מתקופת מלכי החשמונאים, ונמצאו שם מבנים מפוארים מאוד כמו בריכות שחיה, בתי מרחץ גנים ואמבטיות ועוד. ביריחו נמצא גם רכבל המשמש תיירים לעלייה להר הקרנטל בו נמצא מנזר מיוחד, מבצר חשמונאי, והמון מערות.
עוד מקום מיוחד מאוד ביריחו הוא בית הכנסת העתיק בה. בית הכנסת הזה בן 1300 שנה בערך ובזכות רצפת הפסיפס שלו – קיבל את השם “שלום על ישראל” – כפי שכתוב על הפסיפס עצמו. אם נכנסתם לתוך המוזיאון באתר השומרוני הטוב – אני מאמין שראיתם העתק שלו על הקיר ממש בכניסה. פסיפס עגול, עם מנורה, שופר וענף של זית והכיתוב: ‘שלום על ישראל’.

עוד דרך ללמוד עד כמה היתה יריחו עיר חשובה בארץ ישראל היא מפת מידבא. מפת מידבא שמצויירת בפסיפס על רצפת כנסיה בירדן של היום, מתארת ערים חשובות בארץ ישראל לפני 1300 – 1400 שנה. גם יריחו מוזכרת במפה הזו, לצד ערים חשובות כמו ירושלים, אשדוד ובאר שבע, דבר המעיד שוב על חשיבותה של יריחו.
לצערנו הרב, היום כבר אי אפשר להיכנס אליה ללא תיאום מוקדם

למרבה הצער, לאחר שנים, עם פרוץ מלחמת העצמאות ואחרי עמידה עיקשת, נאלצו 65 חברי הקיבוץ להתפנות מהבית שלהם. הם עזבו בצער רב והקימו בגליל המערבי שני קיבוצים חדשים: גשר הזיו וכברי.

כעבור 19 שנים, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הגיעו וותיקי קיבוץ בית הערבה שעוד זכרו אותו מילדותם, אל המקום שבו גדלו. הם גילו למרבה הצער שלא נשאר כמעט כלום מהבית שלהם פרט לקצת בטון וכמה עצים בודדים. בעצב רב הם הקימו מצבה על הקבר של החברים שלהם שנהרגו כאן 19 שנה קודם לכן ועזבו. מאז מלחמת ששת הימים הפך המקום לאזור בטחוני מפורז ונמצא מחוץ לגדר המערכת ולכן לא היה אפשר להקים אותו מחדש באותו מקום.

בשנת 1980 הוקמה נקודה חדשה, בדיוק במקום שבו אנחנו עומדים עכשיו, על ידי חיילי חטיבת הנח”ל ששהו במקום ופיתחו אותו עד שנת 1986. בשנה זו אוזרחה ההיאחזות והגיעו אליה משפחות ראשונות לבנות בה את ביתם החדש.

אבל גם את המקום הזה הם עזבו, לטובת מקום טוב יותר אליו הם עברו, כמו שאמרנו, בשנת 2000. זה המקום שראיתם את הפנייה אליו לפני צומת בית הערבה.

הסיפור של בית הערבה הוא אחד הסיפורים המרגשים והמיוחדים של הארץ הזו. ים המלח הוא אזור חם וקשוח ומה שצריך כאן במיוחד, הוא עקשנות. מי שמספיק עקשן ויש לו סבלנות – זוכה ליהנות מאחד המקומות הכי מיוחדים בעולם.

לצערנו הרב לא ניתן להגיע לאתר של בית הערבה ההיסטורי בלי תיאום וליווי של הצבא פשוט כי האזור נמצא מחוץ לגדר המערכת (אבל כמובן בתוך גבולות המדינה) ואנחנו מקווים שיום אחד יהיה קל יותר להיכנס ולראות את המקום.

בניגוד לגשרים הרוסים אחרים שפוצצו בפעולות של המחתרות עוד לפני קום המדינה, גשר עבדאללה נהרס דווקא על ידי כוחות צה”ל.
את הגשר בנה חוסיין מלך ירדן בשנות החמישים והוא שימש כביש ראשי בין בירת ירדן עמאן לבין ירושלים שהייתה בשליטתה עד שנת 1967. ב-7 ביוני 1967 פוצצה חטיבת הראל של צה”ל את הגשר על מנת למנוע פלישה אפשרית של צבא ירדן לשטח שנמצא עכשיו בשליטת ישראל.

נכון להיום, המעבר בין ישראל לבין ירדן באזור זה, מתבצע דרך מעבר אלנבי וגשר אלנבי, מספר ק”מ צפונית לכאן.
ומי יודע, אולי עוד יבוא יום ונוכל לחזור ולעבור על הגשר בין עמאן לירושלים.