בית חנה

חנה היתה הראשונה ממשפחתה, משפחת ציזיק, שעלתה לארץ בשנת 1906 וכעבור שנה עלו הוריה אחיה ואחיותיה בני המשפחה שתהיה לאגדה בתולדות הארץ והמאבק לתקומה ועצמאות (סיפור המשפחה מופיע בספר בזעתם ודמם מאת יהודה עציון). האחות שרה נפלה בתל חי, האח אפרים שהה כאן במשק הפועלות שניהלה אחותו. כאשר הגיעו שמועות על מהומות בקיץ 1929 ,תרפט, יצא לעזרת חולדה ונפל. כעבור שנים ספורות הוקמה השכונה שאנחנו עומדים בשוליה שנקראה על שמו וגם רחוב חולדה כמובן מנציח את סיפור ההקרבה שלו. חנה נישאה למאיר דובינסקי אותו פגשה במרחביה ב 1922 ובנם שנולד בינואר 1930 נקרא אפרים דובינסקי .בין המנחמים שהגיעו היתה גם גולדה מאיר שלמדה יחד באותה כיתה במילווקי ארצות הברית עם מאיר דובינסקי.גולדה אמרה כאן את האימרה המפורסמת על משפחת ציזיק “איפה שיש שריפה-יש ציזיק”.
אחרי מותה של חנה ב 1951 שונה השם ממשק פועלות צפון לבית חנה.

בגלל גודל השטח של משק הפועלות והעובדה שהיו סביב שטחים חקלאיים ומקומות מסתור היה כאן מפעל של תע”ש, התעשיה הצבאית של ההגנה, שייצר קני מרגמות .בנוסף היה כאן מקום כינוס לרזרבה של הפלמ”ח. כלומר לוחמים שהשתחררו מהפלמ”ח וחזרו לחייהם האזרחים אבל עדיין נקראו בשעת צורך,ממש כמו כוח מילואים כיום. מכאן יצאו לכמה פעולות ידועות כמו חיסול גוטהילף וגנר שהיה מתושביה הטמפלרים של שרונה ונאצי מוצהר. לוחמי הרזרבה של הפלמח יצאו לחסלו ברחוב לוינסקי בתל אביב באביב 1946. מכאן יצאה חוליה לשרונה הבריטית בליל 22.2.1946 פעולה שהסתיימה במותם של ארבעה לוחמים ולזכרם נקרא רחוב הארבעה מדרום לשרונה. בין הנופלים היה עמירם בלינקוב שהתגורר שנים רבות במשק הפועלות עם אמו חיה לבית ציזיק ,אחותה של חנה. חנה הזמינה את חיה לחיות לידה אחרי שבעלה של חיה חלה ואושפז. עמירם,חלל נוסף ממשפחת ציזיק, יצא עם חבריו לפעולה ובהם חברים קרובים שלמה אראל גדעון בנדל שהמשיכו בשירות צבאי ארוך שנים(לזכר גדעון בנדל מעלה גדעון בשיפולים המערביים של החרמון) ונשבעו לפני הפעולה שעם ייפול מי מהם יקראו שאר החברים לבנם הבכור על שמו וכך היה ונולדו עמירמים.
במהלך קרבות חודש יולי 1948 במה שזכור כ”קרבות עשרת הימים” הפציץ חיל האוויר המצרי את העיר תל אביב.ב 9.7.48 נפלו פצצות במרכז העיר והרגו מספר אזרחים בהם גם ילדים. דוד היימן בן 9 שגר עם משפחתו ברחוב קק”ל (כיום שדרות בן גוריון) נהרג בעת ששיחק בחצר עם חברים.בבית הספר בו אנו נמצאים נהרגו 2 תלמידים.יצחק קוהוט בן 13 ובנימין גליס בן 15.יצחק מהונגריה שרד את המחנות והגיע עם שני אחיו לארץ ושלושתם נקלטו במשק הפועלות. בנימין מסלוניקי הגיע לבדו ב 1945 למשק הפועלות. יצחק ובנימין נהרגו יחד בעת שישבו על ספסל הלימודים.

מרטין בורמן היה סגנו ויד ימינו של היטלר משנות השלושים עד סוף המלחמה.הוא נכח בחתונת הפיהרר לאווה בראון רגע לפני ההתאבדות.לפי הטענה הוא עצמו התאבד ב 2.5.1945 אך שמועות רחשו שהגיע לדרום אמריקה וחי בפראגוואי.בשנת 1973 נמצא שלד אדם בברלין ובדיקה העלתה שזהו בורמן ובדיקת דנ”א בשנת 1998 אישרה זאת סופית.לאחר מכן נשרפה הגופה ואפרו פוזר בים על ידי בנו.
ליאון דגרל היה מראשי המנגנון הנאצי בבלגיה ונלחם בראש כוח צבאי שיצא להלחם בקומוניסטים שנואי נפשו (הם והיהודים) הוא התקדם מהר וקיבל עיטורי גבורה.לימים נטען שהיטלר אמר ש”לו היה לי בן הייתי רוצה שיהיה כמו ליאון”.דגרל נמלט אחרי מלחמה לספרד שם הסתובב בגלוי והתראיין כל הזמן שהשואה היא שקר מוחלט ובבלגיה נגזר נגדו פסק דין מוות.

צבי לבית דובינסקי נולד להורים שהגיעו לארץ אחרי השואה מרומניה ואחרי הגירושין הגיע ללמוד כאן בבית הספר. בגיל 16 התגייס לפלמח לגדוד השמיני.אחרי המלחמה נישא וחזר לגור בפתח תקווה ו”פתח” חברת הפקות והופעה ראשונה של דני קיי כוכב הקולנוע היהודי אמריקאי שהיה מאד מחובר לארץ ולציונות. צבי החל למכור כרטיסים שנחטפו,הבעיה היחידה היתה שמעולם לא יצר קשר עם קיי ולא הזמין אותו להופעות. ההסתבכות הזו לא תהיה האחרונה בחייו.

בניו יורק התגורר ועבד ככתב עיתון במחנה. הוא החל בשנת 1960 לכתוב ספר על חטיפת אייכמן והבין איך יוכל להתפרסם ולהרוויח. נושא הפושעים הנאצים היה עניין חם וכולם רצו כתבות,סקופים וספרים בנושא.צבי החליט לתפוס את מרטין בורמן!! פנה למולי”ם ועיתונים קיבל תשלום ראשוני תמורת פרסום הסקופ.טען שברשותו התכתבות בין בורמן לדגרל ולכן האחרון הוא הדרך לתפוס את בורמן וגם משיכת בנק של בורמן שנתן לו קצה חוט.בנוסף ניסה למכור את תמלילי שיחות אייכמן עם העיתונאי ההולנדי זאסן ותיאר בצורה מרתקת איך השיג אותם!! ואיך פגש במאהבת של אייכמן ובבן של בורמן.התברר שהכל לקח מפרסומים בעיתונות הזרה.

אחרי שאזל כל כספו החל בסדרת כתבות על הביטניקים בישראל(מכירים את המילה הזו?) לעיתונים בחו”ל והכל היה מפוברק כולל צילומים על סקס פרוע בחדר אמבטיה.את הכתבה ,כמו כמעט כל מה שצבי פרסם,כתבו אחרים.את הכתבה הזו כתב איש מעריב לנוער אביטל מוסינזון .גישושים של צבי בעניין הכור האטומי גרמו למעצרו וחקירה בשב”כ.גירושין קרובים,כל הכסף שקיבל תמורת כתבות סנסציוניות שהבטיח ולא יכול היה לקיים ואנשים החלו להבין שהכל המצאה מדמיונו של האיש דחפו אותו לפרשה הגדולה מכולן- למצוא את מרטין בורמן. בפברואר 61 החלו להתארגן וחברו אליו כמה בני טובים מתל אביב שמהר מאד התחרטו והיחיד שיצא מהארץ לטובת העניין היה אביטל מוסינזון.הוא פגש את יגאל שהגיע מניו יורק. צבי נתפס בנסיון הכניסה לספרד כבר במעבר הגבול ויגאל נתפס בסביליה.

בעיתונים דווח כעבור ימים ספורים בקצרה על ההסתבכות בלי פרסום שמות ופרטים אך בהדגשה שאין קשר למנגנון הבטחון הישראלי.יוצא דופן היה עיתון העולם הזה של אורי אבנרי שהקדיש צילום על כריכת הגליון ועמודים רבים לפרשה. אורי אבנרי ויגאל היו יריבים מרים כמו שעוד נספר וכאן אורי בא איתו חשבון. בגליון מספר 1244 מתאריך 19.7.1961 היו מספר מאמרים וכתבות שהוקדשו לשחיתות השלטונית ומעללי מפאי ובראשם ה”דיקטטור” בן גוריון והבן עמוס שהשחית את משטרת ישראל ומפברק חקירות. אבל אבא גרוע יותר כי מפברק היסטוריה ומספר וכותב שהוא נלחם למען הקמת מדינה יהודית כאשר כולם יודעים שהיה זה זבוטינסקי שהקדים בשנים רבות את בן גוריון במאמץ להקמת מדינה. מאמר ראשון מקדיש אורי אבנרי לדרך השלומיאלית שהתובע המשפטי של המנגנון המושחת של מפאי מר גדעון האוזנר מנהל את התביעה במשפט אייכמן.עד כדי כך גרוע שאייכמן מנצח בכל דיון!! אבל לעניין שלנו אבנרי הקדיש מספר עמודים על נסיון חסמבה החדשה לתפוס את דגרל. תחת הכותרת “האב הבן ורוח הקודש” כאשר כמובן האב זהו יגאל מוסינזון יריבו המר.