בית יגאל וחנה

באמצע שנות החמישים אחרי תקופה בחוץ לארץ חזר יגאל ולדבריו ראה שהמציאות כמו שבאה לידי ביטוי בעיתונות לא משקפת את האמת. המצב סך הכל טוב אבל העיתונות רואה שחורות ובנוסף חודרים לחיי הפרט ויש כאן פגיעה באיכות החיים של הציבור ובזה אשמה התקשורת. המחזה שכתב “זרוק אותו לכלבים” מדבר על עיתונאי שמפרסם האשמות על קבלן נקי כפיים(את הקבלן יגלם השחקן אהרון מסקין) ובנו הצנחן (יוסי בנאי בהצגה) דורש מאביו להגיש תביעת דיבה נגד העיתון. אורי אבנרי בעל עיתון העולם הזה,טען שהמחזה הוא למעשה יצירה מוזמנת על ידי השלטון ובעיקר דוד בן גוריון והוכיח זאת בעובדה שבן גוריון הגיע להצגה,דבר שלא נהג לעשות בדרך כלל .לאורי אבנרי היתה מלחמה ארוכה נגד השלטון וניסיונות לחשוף שחיתויות. אבנרי טען שבן גוריון מתנקם בו כי הוא מנסה לגרום להדחה שלו בגלל השחיתות השלטונית!! גליון העולם הזה שהתפרסם ב 19.3.1958 היה כולו מסמך השמצה נגד יגאל מוסינזון יוצר “מחזבל” שהיה הפחדן החטיבתי בתשח, למעט להתעסק עם הבנות לא עשה כלום. יגאל, כך כתב אבנרי, ברח מהארץ וחזר רק עכשיו שהכל נרגע ואין סכנה ביטחונית.

הספר מתאר את החיים בקיבוץ וגם את ימי הסזון וההתנהלות בין אחים ביישוב. מנחם בגין דיבר רבות בשבח יגאל שחשף את האמת למרות שידע שזה יפגע בו. הקריאה בספר גרמה למנחם בגין לכתוב בעצמו מחזה על ימי הסזון אך הוא לא התפרסם מעולם. הספר הזה יחד עם אפורים כשק זכה לשבחים רבים על כשרון כתיבה נדיר, קול ייחודי, צייר של שעות משבר שפותח דרך חדשה לספרות. אבל יצירות אלו וספרים אחרים שפרסם נדחקו הצידה,זה היה המחיר ששילם יגאל על הצלחת האדירה של חסמבה,והתרומה האדירה שלו לספרות העברית נשכחה.

שנים שיגאל חי בניו יורק הוא החל לכתוב מכתבים לאחיו משה אחרי שנים רבות שהם הלכו והתרחקו. הוא כתב למשה שאולי טעה שפרסם את הספר דרך גבר ואולי היה צריך לכתוב אחרת אבל הכל כתב מאהבה לקיבוץ ומצטער כל יום שלא חי בנען. עוד כתב שהוא רוצה לחזור לארץ אבל אין לו אפשרות כלכלית לקנות כאן בית. בשהייה הארוכה בחוץ לארץ נמנע באופן עקרוני מהוצאת ויזה או דרכון זר. יגאל אמר הוא פוחד מהרעש, מכיוון שהוריו היו בני העלייה השנייה ואם הם ישמעו שהוציא דרכון זר הם יעשו כזה רעש בעולם הבא שהוא לא יוכל לישון.
לימים שאל אהוד מנור את יגאל מה הם השירים האהובים עליו וענה שהשיר יש מקום מתוך המחזה קזבלן, שיר של געגוע לבית אבא. אולי ביטוי לגעגוע ארוך השנים שהיה לו לארץ. שירים נוספים היו זמר הפלוגות לאלתרמן, קרב הראל ובעיקר אלי אלי שכתבה חנה סנש והלחין בן קיבוץ נען דוד זהבי.

המחזה נכתב בראשית שנות החמישים ועלה לבמה לראשונה ב 11.9.1954. לימים הפך למחזמר מצליח מאד ב 1966 בכיכובו של יהורם גאון ובהמשך גם סרט מצליח ב 1973. במרכז העלילה קזבלן הגיבור שעלה ממרוקו וסיפור האהבה בינו לבין רחל פלדמן, מרוקאי ופולניה. במחזה שחקו יוסי ידין וחיה הררית הידועה בעיקר מהסרט ההוליוודי הענק בן חור. ויכוח רב שנים היה לגבי זהות קזבלן , האם חייל שהכיר יגאל בעת שירותו בגבעתי ואולי עבריין יפואי שהכיר בעת שעבד במשטרה. לדברי יגאל הדמות היא לחלוטין פרי הדמיון שלו. מעניין יותר הדיון האם הקדים כאן יגאל את זמנו ועסק בנושא השסע העדתי,יחסי אשכנזים וספרדיים, פריפריה ונישואי תערובת או האם כאן נולד הסטריאוטיפ .

נכדיו מספרים שסבא יגאל הרבה לטייל איתם ותמיד לקח אותם לגן החיות. סבא כמו יתר הגברים במשפחה התבגרו מהר ולכולם ילדות אינסופית .הנכד אורי סיפר בחגיגת ה100 ליגאל על בילוי עם סבא בגן החיות וגם שיום אחד הוא ואביו אביטל ניסו לשכנע את יגאל לעשן איתם ג’וינט. יגאל ענה שאפילו ארתור מילר הגדול בניו יורק לא הצליח להביא אותו לעשן. הוא לא צריך, הדמיון שלו עובד מצויין גם בלי העזרה הזו.לימים כמועמד במפלגת הגמלאים לכנסת הוא זה שידחוף לגליזציה של סמים ויעורר עליו כעס רב.
ואם בגן החיות צריך להזכיר עוד גיבור ספרותי של יגאל- הכלב בוקי. בוקי חי בנען ובסדרת סיפורים במשמר לילדים שפרסם יגאל בקיץ 1949 נפל בוקי בנגבה אבל לא לפני שהבטיחו לו החיילים שנגבה לא תיפול.