בית משפחת לונדון

משפחת דקל גרו בשכנות למשפחת לונדון, באותו הבנין. אבי המשפחה אפרים הגיע לארץ בגיל 18 בשנת 1921 בשם אפרים קרסנר והתגייס למשטרת תל אביב. מכאן ועד סוף ימיו ישרת אפרים בתפקידי ביטחון בהגנה ,מראשי הש”י (שרות הידיעות) וגם בפעולות הבריחה וההעפלה מאירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. לימים יתאר את מעללי אותם שנים בספר מרתק “עלילות ש”י” ושם גילויים חשובים על תקופת המאבק של הישוב היהודי כנגד המנדט הבריטי.אנקדוטה מעניינת מופיעה באוטוביוגרפיה של ירון לונדון שם הוא מספר על צלצול הטלפון בבית משפחת דקל בבוקר השבת השחורה בקיץ 1946 ,ובזכרון של ירון הצעיר, אפרים ענה ומיד הסתלק שהבין שהבריטים באים בעקבותיו לעצור אותו. האמת ההיסטורית היא שאפרים כבר ידע על זאת מראש בזכות אותו משתף פעולה בריטי שספרנו עליו והתחמק לאירופה שם עמד תקופה בראש מערך הבריחה וההעפלה הבלתי לגאלית ביחד עם אשר בן נתן. העובדה שהיה להם טלפון,דבר לא מקובל בימים ההם,קשורה להיותו של אפרים איש מודיעין בהגנה. מעניין יותר התיאור של ירון לונדון בספרו “לו הייתי פיראט” את הלילה ההוא :”התכופפתי אל מעבר לאדן החלון ולאורו של פנס הרחוב ראיתי את קרחתו הבוהקת של אפרים קרסנר החולף בשביל, דקה אחת לאחר שנדם הצלצול”. מזכיר לכם מישהו? חכו בסבלנות לתחנה מספר 6.

ירון נולד ב 1940 בתל אביב. אבא שלו בצלאל היה שחקן תיאטרון, למרות שחלומו מגיל צעיר היה לעבוד בקרקס. הוא נסע מאירופה בדרך להוליווד אבל בסוף נתקע לזמן ממושך בקובה והגיע לארץ ישראל ב 1925. הוא היה שחקן ראשי תחילה בתאטרון מטאטא ובהמשך בתאטרון האוהל. הוא נישא למתיה שהגיעה לארץ ב 1924 והיתה חברה בגדוד העבודה. לימים סיפרה שבגלל בנה ירון חוסלה קריירת ההוראה שלה. יום אחד בימי מבצע קדש ב1956 נכנסה ללמד כמורה מחליפה בימי הכוננות והכיתה השתוללה .מנהל בית הספר נכנס ואמר לילדים שכדאי להם להתנהג בכבוד כי מולם ניצבת לא פחות מאשר אמא של ירון זהבי!! הכיתה הייתה בהלם,זינקה על המורה המחליפה ודרשה בצעקות שתגלה איפה הוא גר, איך נרשמים לחבורה והיכן הכניסה למערה הסודית. מתיה ברחה ויותר לא דרכה כף רגלה בבית ספר.