כשכונה היהודית הראשונה שהוקמה במרכז הארץ היוותה נווה צדק אבן שואבת לרבים אשר חיפשו קירבה למסורת ולחיי קהילה יהודיים והיו גם מי שחיפשו לעצמם שידוך. כמו בחיים סיפורי אהבה רבים הסתיימו בהקמת משפחה, אך לא מעטים הסתיימו במפח נפש ואכזבה. משפחות שלוש ואבולעפיה שהתגוררו במבנים שמולינו היו בין מייסדיה של שכונת נווה צדק ומאוחר יותר גם של אחוזת בית. בתחנה זו נלמד על ההסטוריה של המשפחות ותרומתן להקמת השכונה.
בית משפחת שלוש
משפחת שלוש מגיעה מאלגי’ר לפלסטינה בשנת 1840. אבי המשפחה יוסף שלוש מגיע למסקנה כי יהודים מקומם בארץ הקודש ועולה עם משפחתו- אשתו שרה ושבעת ילדיו באמצעות ספינה לחיים חדשים בארץ ישראל. לאחר תקופת הסתגלות הם מגלים שהמקום בו ירצו לחיות ולהתפתח הוא עיר הנמל יפו.
אהרון, שהיה בן 11 כאשר המשפחה מגיעה, מתגלה כסוחר חרוץ ובעל תושיה, כשהוא לומד מגיסו את רזי הצורפות ובמקביל עוסק בהחלפת מטבעות זרים, מקצוע מקביל לבנקאי באותן שנים. באחת ההזדמנויות כאשר עוברת ביפו חמולה של בדואים מערב הסעודית הם מבקשים להמיר את המטבע שלהם – הוואזארי למטבע המקומי- הבישליק. שלוש שהיה סוחר ממולח שם לב שהמתכת ממנה עשויה המטבע שווה יותר מהערך הכספי שלה. כך, אוגר שלוש את המטבעות ומוכר אותן ברווח רב כמתכת. בכסף הרב שחסך, פונה שלוש להשקעה בנדל”ן וכך הוא רוכש את הקרקע עליה תוקם השכונה היהודית הראשונה מחוץ יפו- נווה צדק.
שלוש שרצה לקיים אורח חיים יהודי יודע שאינו יכול לעשות זאת לבד והוא צריך קהילה. יחד עם שותפו שמעון רוקח הם מתחילים בגיוס המשפחות הראשונות אשר יקימו את השכונה.
בשנת 1887 עולות על הקרקע 48 המשפחות הראשונות שיוצאות מחומות יפו והן שיקימו את השכונה הראשונה מחוץ לחומות – נווה צדק.
השם נווה צדק לקוח מספר ירמיהו- “יְבָרֶכְךָ ה’ נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ”
בית אבולעפיה
בבניין ממול עומד בית אבלועפיה, שלמה אב המשפחה היה נצר למשפחת אבולעפיה שמוצאם במרוקו ואם המשפחה רבקה היא ביתו של הרב פריימן משפחה שמגיעה מפולין- שידוך די נדיר באותה תקופה בין חתן ממוצא ספרדי לכלה ממוצא אשכנזי. שלמה אשר שימש כמורה לצרפתית וערבית בבית הספר אליאנס הסמוך התמנה על ידי התורכים בשל שליטתו בשפה הערבית לנציג יהודי יפו וכינוי היה “מוכתר סלים”. בשנת 1892 נישאו שלמה ורברה ולזוג נולדו 4 בנים ו 4 בנות. ולימים כאשר החלו התכניות להקמת אחוזת בית, היה שלמה בין הראשונים לרכוש קרקע במקום. למרבה הצער לא זכה שלמה בהקמת השכונה שכן חלה ונפטר בטרם עת. אשתו רבקה המשיכה את חזון המשפחה והייתה בין מקימי השכונה יחד עם ילדיה.
יש המספרים כי המשפחה העסיקה עובד ערבי אשר יום אחד החליט לפנות לדרכו ולפני שנפרד מהם ביקש משלמה ורבקה להשתמש בשמם אבולעפיה מכיוון שמאוד אהב אותם. רבקה ושלמה הסכימו ואותו בחור פתח לימים מאפייה, אחת המבוקשות והמפורסמות היום ביפו הלא היא מאפיית אבולעפיה.
באחד החדרים בבית התגורר בשכירות שמואל יוסף צ’צ’קס, בחור צעיר שלימים הפך להיות אחד מהסופרים המוכשרים והמשפיעים בספרות הישראלית, חתן פרס נובל לספרות- ש”י עגנון.
מסופר כי עגנון התאהב במרגלית ביתו של שלוש שהייתה יוצאת למרפסת ושולחת לו חיוכים. יום אחד החליט האבא להזמין את הבחור ולתהות על קנקנו. לאחר שיחה קצרה החליט האב כי החתן אינו שידוך טוב לביתו. כאן מסתיימת לה אהבה קצרה ולא ממומשת, אך מתחיל סיפורו של אחד הסופרים המוכשרים ש”י עגנון שכתב את הספר “עגונות” על אהבה מיוסרת ובכך התפרסם.