בריכת ממילא

בית הקברות ממילא התחיל לפעול בתקופה האיובית המתוארכת למאה ה 12. רוב המבנים המשמעותיים בו מתוארכים לתקופת הממלוכית בירושלים והם נושאים שמות של אנשים בעלי ייחוס וממון. אחד המבנים הכי בולטים בנוף מצוי על השביל המקשר עליו צעדנו – מבנה כיפה באמצע השביל. זוהי התורבת כובכייה – קברו של מושל צפת עלא׳א א דין אידורדיבאל כובאכי. אל כובאכי ביקש להקבר בירושלים במרחב שהיה בזמנו ריק מאדם למעט שרידים רומיים ביזנטיים. על פתח הקבר מופיעה כתובת עם שמו ותאריך פטירתו – 1289. האגדה מספרת שביקש להקים את קברו מחלקי קברים של כמרים צלבניים מכנסיית הקבר. בבית הקברות שהיה בשימוש עד 1947 קבורים בין השאר בני משפחת נשאשיבי- אחת המשפחות היותר מפורסמות בירושלים. חלק מבני המשפחה היו בתפקידים מובילים בהנהגת ירושלים כמו רע׳אב נשאשיבי שהיה ראש העיר בתקופת המנדט הבריטי. חלק נוסף במשפחת האצולה הירושלמית עסקו בכתיבה ספרותית ועיתונאית. בשנות ה-30 היו מעורבים בוועד הערבי העליון וכן ניהלו מלחמת מעמדות והובלה עם משפחת חוסייני הידועה. בסוף שנות ה-30 איבדה המשפחה את מעמדה וכוחה הפוליטית.

לפני 160 שנה, הייתה העיר ירושלים במרחב המוכר לנו כיום בתור העיר העתיקה. רבים הסיפורים על מקורות המים ביניהם מעיין הגיחון המצוי בעיר דוד בצד השני של העיר העתיקה. מולנו מסתתרת בחשיכה בריכת ממילא ההיסטורית ששימשה את העיר ככל הנראה בתקופה הביזנטית בין המאות ה 4-7 לספירה. השם הקדום בכתבים הוא עין גיחון עליון- והוא ככל הנראה הוביל מים לבריכת חזקיהו שעוד ניתן לראותה תצפיות בקרבת שער יפו. בשנת 1947 קיוו הבריטים להשתמש בה כחלק ממערכת המים המודרנית בעיר. לאחר שיפוצה התברר שהיא לא מצליחה לאגור כמות משמעותית של מי גשמים ומאז לא הייתה בשימוש. שמה השתנה תודות לשכונה שנבנתה בסמוך אליה- שכונת ממילא שכיום הוא רחוב הקניות ומלון לצד העיר העתיקה. הבריכה הפכה לשלולית החורף העירונית ואף גילו בה מין של קרפדה ייחודי שקיבל את השם ״אילנית ממילא״ ב 1997.

מוזיאון הסובלנות סמוך אלינו עומד מבנה לבן וגדול שהפך להיות אחד מהפילים הלבנים הכי ידועים לשמצה בעיר. סיפורו של המבנה מתחיל בתוכניות גרנדיוזיות בשנת 2003. הרעיון היה מבנה ענק שיהווה מרכז הכלה בין הזרמים השונים ביהדות ושימשוך אליו קהל ישראלי וחו״ל רב. במבנה הושקעו מילארד שקל בתמיכת יהדות ארה״ב והוא תוכנן במקור על ידי האדריכל הנודע פרנק גרי. ב 2005 יצא הפרוייקט לדרך עם הרבה מאוד ביקורת ציבורית שטענה שעל קרקע ציבורית במרכז העיר צריך להבנות משהו שמתכתב עם האדריכלות של נחלת שבעה וישרת את הציבור. מיד עם תחילת בנייתו ההחלו היוזמים לבלות יותר זמן בבתי משפט מאשר באתר הבנייה. בהתחלה התנגדו לבנייה שכן הוא יושב על בית הקברות המוסלמי ממילא – בעל היסטוריה של קרוב ל 900 שנה. במקום קבורים בין היתר בני משפחת נשאשיבי – אחת המשפחות הירושלמיות המכובדות בעיר. לאורך בנייתו התפרסמו סיפורים על שליפת עצמות באישון לילה והשלכתם לזבל. בהמשך קמה מחאה ציבורית על השימוש בקרקע הציבורית וניסו להרחיב את הפרווייקט לשימוש ציבורי- והקבלנים קיבלו הוראה להוסיף מבנה שירת את הציבור הרחב. ב 2010 פרש האדריכל הראשי והחלה פינג פונג בין משרדי אדריכלים שונים שבתורם עזבו את הפרוייקט. גם המבנה עצמו עבר תמורות ובסופו של דבר מעיצוב גרנדיוזי אחד הפך למבנה לבן ובוהק במרכז העיר. במבנה תוכננו אולם קולנוע עם 400 מושבים, אמפי פארק פתוח לאלף צופיןף אולמות כנסים, ספרייה, מוזיאון אינטרקטיבי ומסעדה. המבנה כיום עומד סגור ולא ברור מתי יפתח (2022). בימים אלה מנסים לקבל אישורי פתיחה וכינוס למבנה ובינתיים הוא פתוח לאירועים פרטיים. זה כאמור מעלה את הביקורת עוד יותר שמרחב כה חשוב שייך כיום לאוכלוסיה עשירה ולא מאפשר לקהל הרחב שימוש בו. עד שיפתחו אותו נשאר גם אנחנו באפילת בית הקברות ונחכה להודעות העתידיות על המבנה.