בתי רנד ובתי ברויידא

מנדל ראנד עלה לארץ מגליציה (בין אוקראינה לפולין), שם היה איש עסקים מצליח ובעל נכסים רבים, שחלם לחיות בארץ ישראל. תחילה הגיע לצפת, ולאחר מכן היגר לירושלים על גבי הכרכרה המשפחתית, והתיישב בשכונת מאה שערים. הוא בנה את השכונה הזו, שבה גם התגורר. בחצר ישנם שלושה בורות מים, כאשר אחד מהם מיועד לכביסה. שימו לב שבצד אחד (הרחוק יותר) נמצא בית הכנסת, שהוא גם המבנה הגבוה ביותר בשכונה, ובצד השני נמצא מבנה השירותים המשותף. נסו לזהות את המבנה.

בשכונה יש מקווה לנשים ולגברים, וכן מקווה כלים קטן. לפי ההלכה, יש לטבול כלי אוכל חדשים לפני השימוש.

כנסו בשקט לשכונה, התרשמו מהמבנים ומשלל החנוכיות, וצאו מאותו השער.

⇐ היכנסו דרך שער הברזל של שכונת בתי ברוידא, התקדמו בשקט לכיוון העץ הגדול שבמרכז החצר, מצאו לכם פינה, וקראו.

שכונת בתי ברוידא נוסדה בשנת 1902 כדי להנציח את שמו של יעקב יוסף ברוידא, שלא היו לו ילדים. השכונה נבנתה עבור חרדים ליטאים, בניגוד לשכונה החסידית בתי ראנד. גם פה תמצאו את בית הכנסת בצד אחד, ואת השירותים בצד השני של השכונה. במרכז החצר נמצאים בורות מים ועץ ערבה, אשר לקראת סוכות נשאר עירום. הדירות בשכונה יחסית קטנות וניתנו ללא תשלום לשלוש שנים לאנשי חינוך חרדיים, שרובם לימדו בישיבת עץ החיים שבשוק מחנה-יהודה. היום, הנוהל הזה פחות נשמר.

חנוכיה ירושלמית? כן, יש דבר כזה! אתם כבר ראיתם רבות מהן במהלך הסיור – מדובר באותם "אקווריומים" מזכוכית ופח שבהם מדליקים את הנרות. אבל איך זה בכלל התחיל?

כבר מאות שנים, בחג הפסחא הנוצרי, מגיעים המוני צליינים לכנסיית הקבר וממתינים לאש שלפי אמונתם יורדת מהשמים ונדלקת בהיכל הקבר. את אותה האש הם נוהגים לקחת במסעותיהם חזרה לארצות מוצאם, בתיבות פח וזכוכית מיוחדות. לפי מה שמקובל, מקור החנוכייה הירושלמית הוא מאותה מנורת אש של חג הפסחא, שעברה "גיור" אצל הפחחים היהודים במאה ה-19 בירושלים.