גובה פני הים

האם יש קשר בין היותו של ים המלח במקום הנמוך מסביבתו לבין העובדה שהוא כל כך מלוח?

נכון! ברור שיש קשר. ים המלח הוא אגם טרמינלי, כלומר: אגם שהמים מתנקזים אליו אבל לא יוצאים ממנו. הרי זה פשוט – אם ים המלח כל כך נמוך הרי שאין שום דרך להוציא את המים שלו משם!
אז איך בכל זאת יוצאים מי הים מים המלח: רק בדרך אחת – התאדות. הטמפ’ הגבוהה באזור ים המלח גורמת להתאדות מוגברת של מי הים, מה שגורם למים להיות מלוחים יותר ויותר. בנוסף לכך, מוזרמים מי ים המלח למפעלי ים המלח שנמצאים בדרום האגם ובכך מואצת ההתייבשות שלו.

ידעתם שעד לפני 35 שנה בערך (עד 1976) ים המלח היה גדול הרבה יותר? החלק (האגן) הדרומי שלו היה מחובר לאגן הצפוני עד אז, אבל בגלל שהוא התייבש והתייבש כתוצאה מסגירת סכר דגניה שמחבר את נהר הירדן לכנרת, הם פשוט התנתקו. החלק הדרומי הפך מאז לבריכות מלאכותיות המשמשות את המפעלים, והחלק הצפוני נשאר טבעי, וממשיך לרדת ולרדת במפלס שלו בכל שנה (כמטר וחצי בשנה), כל עוד סכר דגניה סגור.

רגע לפני שנמשיך, שווה להעיף מבט על הפסל הענק מצד ימין, כמאה מטרים פנימה אל תוך מתחם החנייה של “גובה פני הים”.
את הפסל יצרה הפסלת הסביבתית אור-נה רן עבור החברה שסללה את הכביש הזה – חברת מע”צ, לפני יותר מעשור. לא תאמינו אבל גובהו של הפסל שמונה וחצי מטרים (יותר משלוש קומות בבניין מגורים) והוא כולו ברזל ובטון! לא סתם לקח לאור-נה חמש שנים לתכנן ולהקים את הפסל! במהלך ההקמה היא הקדישה את כל כולה ואפילו ישנה לא רחוק במשך תשעה חודשים, כדי לחוש ולהרגיש את האזור שבו יוקם הפסל!

הפסל אמור לסמל את השילוב שבין הכביש לבין המדבר: הגאווה על היכולות לטחון את המדבר ולסלול בתוכו כביש כל כך גדול, מצד אחד, ומצד שני ההצטנעות וההתנצלות על הפגיעה הבוטה בקווי המדבר והשקט שכל כך אופייניים לו.

הפסלת נתנה לפסל את השם התעוררות, ואתם מוזמנים להסתובב סביבו ולהתבונן בו מקרוב כדי לנסות ולהבין איך הוא מסמל את קסם השינה והחלום, בעיניה.
ואחרי שסיימתם, שימו שנורקל וגלגל ים אנחנו מתחילים לרדת אל המקום הנמוך בעולם.

ממש מתחתנו זורם נחל אוג, הזדמנות מצויינת לספר על נחלי מדבר יהודה. רובם המוחלט של הנחלים במדבר יהודה, נראים בדיוק כמו נחל אוג. יבשים ומאכזבים. מאכזבים במיוחד את כל מי שחושב שאם זה נחל – אז בטח יהיו בו מים…

אז זהו שלא. בניגוד לנחל איתן בו זורמים המים כל השנה, נחל אכזב הוא כזה שלא זורמים בו מים רוב הזמן. נחלי מדבר יהודה ברובם זורמים רק כשיש שיטפון. שיטפון של מים יכול להיווצר באחת משתי דרכים. או שיורד גשם קרוב או שיורד גשם רחוק.

מה הכוונה?

יש נחלים שיש להם איגון ניקוז גדול. כלומר: הנחלים האלו מנקזים אל תוכם מים מאזור גדול מאוד. לדוג’, נחל אוג שנמצא כאן תחתינו מנקז אפילו גשמים שיורדים בירושלים. כלומר: יכול להיות מצב שבו יש במדבר שמש ומזג אוויר נעים, ורק בגלל שירושלים גשומה (מאוד..) הנחל יזרום וישטוף בשצף קצף.

לעומתו, יש נחלים שלהם אגן ניקוז קטן יותר ולכן השיטפון בהם יהיה מקומי. לדוגמה: נחל מזין שבצפון ים המלח מנקז רק את סביבתו הקרובה ולכן הוא ישטוף רק כאשר יורדת כמות גדולה של גשם באזור הקרוב שלו.

בכל מקרה יש לי המלצה חמה אליכם, קחו אותה בשתי ידיים, אבל בזהירות גדולה.

אם אתם שומעים על שיטפונות במדבר יהודה, אל תפחדו ותישארו בבית. קחו את הרכב (ואת ההורים אם צריך) ובואו לראות שטפונות במקומות המותרים והבטוחים בהם אפשר לעשות את זה. לראות את הגל הראשון של הנחל מגיע למקום שבו היה יבש לחלוטין לפני רגע – זו חוויה שלא תשכחו כל החיים. אני מבטיח.