גן השושנים – תחילת הסיור

הקמתה של שכונת טאלביה קשורה באופן ישיר לשלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל. תחת הבריטים, ירושלים הפכה לעיר בירה לראשונה מזה מאות שנים. שלטונות המנדט פיתחו את העיר, וממנה – את הארץ כולה. לשם כך נדרשו מאות פקידים שחלקו עם הבריטים את שפתם ותרבותם. הערבים שבתוכם היגרו אל ירושלים מעיירות נוצריות כמו בית לחם, בית ג’אללה ורמאללה. השגשוג היחסי גם הוא הביא תושבים חדשים אל העיר – סוחרים ואנשי-עסקים. אמנם, ירושלים איבדה ממרכזיותה עבור היהודים והערבים כאחד, שראו את מרכזם הפוליטי, התרבותי והכלכלי בתל-אביב וביפו, בהתאמה, ועדיין: הריכוז החדש של בעלי הון בירושלים, הפיתוח של העיר החדשה והביטחון המשופר הביא לגידולן של שכונות קיימות ולייסודן של שכונות חדשות, וביניהן טאלביה. את הקרקע עליה הוקמה השכונה ב-1921 רכש אחד מעשירי א”י המנדטורית, קונסטנטין סלמה, שגם בנה בה את ביתו המפואר, אליו נגיע במהלך הסיור. רחובות השכונה תוכננו במתכונת של שתי-וערב כנהוג בערים מערביות. מעט יותר מ-50 וילות ובתי-דירות אלגנטיים נבנו בטאלביה. בינואר-פברואר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, עזבו את השכונה בהדרגה רוב המשפחות הערביות, בנסיבות שנויות במחלוקת ולמרות סדרת השתדלויות ואיומים מצד מפקדת הכוחות הערביים. אל בתיהן ודירותיהן הוכנסו פליטים יהודים, עולים חדשים ובעיקר פקידים וקצינים יהודים שניצלו את ההזדמנות כדי לשפר את תנאי מגוריהם. אינטלקטואלים יהודים (כמו מרטין בובר, או חיים הזז) החליפו אינטלקטואלים ערבים (כגון אדוארד סעיד או אברהים כעבאני). מגוריהם של ראש הממשלה והנשיא בשולי השכונה רק הוסיפו על יוקרתה, כמו גם משכנם בה של כמה מוסדות חשובים, כמפורט בהמשך. בזמן המנדט שימשה השכונה בית למספר גדול של נציגויות דיפלומטיות. מעט מכך נשאר היום.

*חלק גדול מן המידע שנמסר במהלך הסיור נלקח מספרו של דוד קרויאנקר, “שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית”, בהוצאת כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל, 2002.

מקור שמותיהן של לא מעט שכונות בירושלים הוא סתום לחלוטין, במיוחד כמה מן השכונות הערביות הותיקות או הכפרים הערביים שהפכו במרוצת השנים לשכונות בעיר. מה פירוש השם ‘טאלביה’? לא ברור. האם, כפי שטוענת מסורת אחת, מדובר באדם בשם טאלב, שהיה ממפקדי צבאו של סלאח א-דין וקיבל כאן קרקעות מידיו של המצביא הנערץ על חלקו בגירוש הצלבנים מן העיר בשלהי המאה ה-12? ואולי נקראת השכונה על-שם תפילת ה’טאלביה’ המוסלמית שנהוג לדקלם בעת העלייה לרגל למכה, לבקש בעזרתה את רחמי האל (‘טאלֶבּ’, בערבית – ‘בקשה’)? יעקב יהושע, אביו של א.ב. יהושע, שעבד בשכונה והתגורר בה, סיפר בזכרונותיו כי ניסה לברר את הסוגיה עם מכר מצרי, שכן גם בקהיר יש שכונה בשם ‘טאלביה’, אלא שגם הוא לא ידע. שם נוסף של השטח הוא ‘כרם אל-ענב’, כלומר כרם הענבים. משנת 1958 נקראת השכונה באופן רשמי ‘קוממיות’, שם שהעניקה לה ועדת השמות העירונית, ושלא נקלט בקרב הציבור. לרוב הרחובות בשכונה לא ניתן שמות לפני קום המדינה, ו-ועדת השמות העירונית החליטה לקרוא להם על-שם אישים בולטים בהיסטוריה היהודית והציונית. האמיר עבדאללה אאוט – ז’בוטינסקי אין…

מה היה כאן לפני שהחלו בהקמת השכונה בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20? ובכן, הראשון שתקע כאן יתד היה ג’יימס פין, הקונסול הכללי השלישי של בריטניה בא”י ואוהד גדול של היהודים והרעיון של שיבת היהודים לעבודת אדמה. למעשה, ביתו היה בעיר העתיקה, אבל זו הייתה כה צפופה, רועשת ומזוהמת, עד שפין ורעייתו החליטו לבנות לעצמם בית מחוץ לחומות, בשנת 1852, בשכונת כרם אברהם (כשמה היום). כאן בטלביה, עם אווירה הצח, בנו בית נוסף, צנוע יותר, לטובת מגורים בו בתקופת הקיץ הלוהטת. בחצר הבית נטו אוהלים לטובת קבלות פנים רשמיות עבור קונסולים נוספים ששירתו בעיר. הבית הקטן והפשוט, שנבנה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, נהרס מזמן. הוא עמד בפינת הרחובות מרכוס וחובבי ציון (כשמותיהם היום), מאחורי הספסל בתחנה השישית בסיור שלנו. את השטח עיטרו גם כרמי ענבים וזיתים שהיו שייכים לכנסייה היוונית-אורתודוכסית, שהקרקעות באזור היו בבעלותה. לכמרים היוונים אף היו כאן עצי תות ומפעל קטן לייצור משי בשטח עליו נבנה לימים המנזר הקפוצ’יני (תחנה 12 בסיור) . עוד שימש האזור כשדה קרב בין תושבי הכפרים הערבים בסביבות העיר, ואנשים פחדו לעבור בו בלילות מפחד שודדים מזוינים.