גן ז’נט והחומה

ז’נט נולדה במרוקו ועלתה לארץ בגיל 4, היא התגוררה עם משפחתה בדירת שיכון כאן במוסררה, היא אהבה מאוד ספרות ואמנות, ובמקצועה עבדה כשרטטת במשרד אדריכלים. ז’נט הייתה קשורה לשכונה בקשר עמוק. היא הייתה פעילה חברתית בולטת וקידמה פעילויות שכונתיות שונות לטובת תושבי השכונה.
ביום ה1 ליולי 1993, נסעה ז’נט למקום עבודתה שנמצא בדרך לשכונת רמת אשכול ובדרך עברה בגבעה הצרפתית. 20 דקות קודם לכן , שני מחבלים ביצעו פיגוע בקו אוטובוס מס’ 25 ונמלטו לכיוון הגבעה הצרפתית. שם הם השתלטו על המכונית שבה שהתה ז’נט ותחת איומי נשק אילצו אותה לנהוג לאזור בית לחם.
כוחות הביטחון שקיבלו מידע על רכב שבו נוסעים מחבלים, היו מוכנים בפריסת מחסומים וביציאות המרכזיות ברחבי העיר. המחבלים אילצו את ז’נט לשעוט במהירות רבה סמוך למחסום 300 ליד בית לחם במטרה להתנגש במחסום ובחיילים כדי לפרוץ אותו. החיילים, שהבחינו ברכב, שהגיע במהירות חשודה, פתחו באש על הרכב. כתוצאה מהצרור ז’נט נהרגה מרסיסי כדורים במקום. המחבלים נותר בחיים.
לאחר שזרקו המחבלים את גופתה של ז’נט, הם נהלו קרב יריות עם החיילים תוך כדי ניסיון להניע את הרכב, באותו זמן הם גם השליכו רימון על החיילים שבנס לא התפוצץ. לאחר קרב ממושך, התפוצץ הרכב ובכך המחבלים חוסלו.
דבר מותה של ז’נט היכה בתדהמה את תושבי השכונה, שידעו על יוזמתה החברתית למען השכונה.
במפגש הפעילים האחרון בו נכחה, הביעה ז’נט את חלומה להקים גן ילדים בשכונה. חלומה של ז’נט נהפך לצוואתה ואכן הוקם גן הילדים לאחר מותה

אחרי מלחמת ששת הימים, סופח כל האזור של מזרח ירושלים למדינת ישראל והשטח שהיה עד אז שטח ההפקר הפך להיות חלק ממדינת ישראל. בתקופה הזו נולדו הרבה מאוד תוכניות שמטרתן היה לחבר בין מזרח העיר למערב העיר, כל למשל ממש פה הייתה אמורה להיות טיילת שתתחיל במצפור תומר ותחצה את השכונה, סביב הטיילת תוכננו שטחים ירוקים ומכל התכנונים בסופו של דבר נבנה כביש גדול שמחלק את העיר בין מזרח למערב.
תושבי שכונת מוסררה התנגדו להקמת הטיילת ומכיוון שחשו חשופים העדיפו שבמקום טיילת תיבנה פה חומה שתפריד בינהם לבין החלק הערבי של העיר.