ג׳נטרפיקציה

הבניין שמתנוסס מעלינו, עומד על חורבות מועדון הקומפורט 13. זה חלק מתהליך הג’נטריפיקציה שעובר על השכונה כולה: ג’נטריפיקציה זה למעשה התברגנות, וזה תהליך שקורה בכל הערים המרכזיות בכל העולם: למעשה המרכז נעשה יקר מדי ומעמד הביניים הבינוני פלוס מתפשט לשולי העיר ומחליף את האוכלוסיות הותיקות. בתל אביב לא ניתן להתפשט צפונה כי שם האוניברסיטה ושכונות יוקרתיות ועל כן מתפשטים דרומה ומזרחה. כך פלורנטין, כמו בושוויק בניו יורק, שהיתה שכונה של פועלים שומרי מסורת וסבלה מהזנחה ומפשע, התמלאה בסטודנטים ואמנים והופכת כעת לדבר החם הבא, מבחינה נדלנ”ית אבל לא רק. מצד אחד זה תהליך שנוא כי הוא מביא לעלייה במחירים, לדחיקת האוכלוסיות הותיקות החוצה ובכך לאובדן האופי הותיק שייחד את המקום. מנגד, זה מביא לפיתוח והשקעה בתשתיות, בחינוך, משפחות צעירות שבות וממלאות את הנוף, ויוזמות תרבותיות צצות מכל עבר…

מה ההבדל? תלוי את מי שואלים ומאיזו אג’נדה מסתכלים על זה. ריכזתי עבורכן את הגישות השונות. לבחירתכם:

גרפיטי=גרפ=כתב: אם זה לא כתוב זה לא גרפיטי אלא אמנות רחוב. גרפיטי מתעסק עם מסרים כתובים ועם אותיות. יש שיאמרו שגרפיטי היא האמנות היחידה שעוד עוסקת בקליגרפיה, כלומר באמנות האות הכתובה, שעה שכולנו עברנו להקליד.
TAG יש הטוענים שרק “טאגים” נחשבים לגרפיטי, וכל היתר ייחשבו לאמנות רחוב. טאג הוא שם רחוב, חתימה של האמן או של הצוות שלו. לעתים היא תיכתב ברישול ולעתים בהשקעה מרובה. על פי רוב קשה מאד להבין את הכתב ורק יודעי דבר ומביני עניין וסוד יוכלו לקרוא. מה עם כן המניע לכתיבתו? סימון טריטוריה? קריצה חברית? שינוי פני הרחוב? מלחמת אגו? (*כל התשובות נכונות)
ספונטניות: המהדרין יאמרו שרק יציאה ספונטנית ללא כל תכנון ויצירה ברחוב שהיא בומינג- הפגזה נחשב לגרפיטי וכל היתר זו אבולוציה מצוייצת של סוף המאה ה20. שוין

KUSH ,MITZGEZER