הגינה במוזיאון הטבע

במשתלה אנחנו מגדלים ומרבים (רביה) את הצמחים לטובת הגינות הקהילתיות בכל רחבי העיר. הצמחים מגודלים משלב הזרע והייחור בחממה, עד להעתקה והקשחה במשתלה, ומכאן הם עוברים לגינות. במהלך כל התהליך אנחנו משתמשים בחומרים אורגניים. הדשן מיוצר על ידי תולעים אדומות שגדלות בקומפוסטר שנמצא ליד החממה. הצמחים שאנחנו מגדלים הם עצים, צמחי תבלין, צמחי בר, שתילי נוי, ושתילי ירקות. צמחים אלו נבחרו בהתאמה לאזור הגידול, למשטר השקייה חסכוני במים, צמחי תועלת לאדם ולסביבה וביניהם צמחים צופניים. המשתלה מתופעלת בעיקר על ידי צוות מתנדבות מסורות וכן בנות שרות לאומי ושנת שרות של החברה להגנת הטבע.

הגינות הקהילתיות נמצאות תחת אחריות של תחום קיימות חברתית באגף חברה בעיריית ירושלים. קיימות חברתית היא תחום הולך וגדל שתחת המטרייה שלו נמצאים פרויקטים בממשק של קהילה מקיימת למרחבים ציבוריים כמו אתרי טבע עירוניים בטיפוח קהילה, ‘תעשו מקום’ – פלייסמקינג ירושלמי, ספריות רחוב קהילתיות, ועוד. צוות הגינות הקהילתיות מורכב משני רכזים עירוניים – קהילה וגינון, אשר נותנים מענה לכלל הגינות הקהילתיות בעיר.

הקרן לירושלים תומכת בגינות הקהילתיות בעיר כבר שנים רבות וליוותה את הקמתן של גינות רבות. פרוייקט תלת שנתי, גראסרוטס בגינות הקהילתיות, החל ב 2019 בתמיכת הקרן לירושלים. הודות לתרומה של קסי אריסון אנחנו יכולים לקדם ולפתח את הגינות הקהילתיות. אלו ארבעת היעדים המרכזיים של הפרויקט: 1. העמקת תשתית הגינות הקהילתיות במזרח ירושלים, העמקת האחריות והמעורבות הקהילתית בקרב פעילי הגינות ויצירת גרעיני פעילים ברי קיימא, העמקה וחיזוק המקצועיות של הפעילים בעיסוק בקיימות, טבע, גינון ופרמקלצ’ר והגדלת החשיפה ברשתות החברתיות לגינות קהילתיות ולרעיונות של קיימות ואחריות קהילתית. במסגרת הפרויקט פירסמנו כלי לחוסן מקומי שהוצג בכנס קיימות וקהילה 2019 ומופיע באינדקס הכלים https://heschel.org.il/community_resilience/ מוזמנים לעקוב אחרי התקדמות הפרויקט ולראות מה קורה בגינות המשתתפות בו בדפים שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם.

מוזיאון הטבע נמצא במבנה היסטורי ששמו ‘וילה דקאן’. ניתן לראות את שם הבית על הקשת המרכזית. לזרוס מרגיאן היה סוחר בדים ארמני עשיר מאוד, והוא בנה את הבית המרשים הזה. אחד מהמהנדסים הטמפלרים כתב בסיפרו שמרגיאן היה אדם דתי ושמר על פרטיותו. כדי שלא יוכלו רועי הצאן לראות את הנשים והמשפחה נבנתה החומה מסביב לבוסתן. מספרים שכאן בבוסתן, לזרוס פיתח את פרי הלימון על ידי הרכבה של ליים ואתרוג אותם הביא לאזורנו מסין. הוא כיוון את מסלולי הנחלים הקטנים בגבעה שמעל הבית כדי להגדיל את כמות המים שיגיעו אל הבור. מלבד השקיית הבוסתן, היו מוציאים מים מהבור הגדול ומעבירים אותם לתוך המטבח בבית (בו גם קיים בור מים) ואלו שימשו לבישול וכביסה. בימי הקיץ החמים היו ממלאים את הברכות הקטנות מסביב לבור עם מים להנאת הילדים. בתחילת המאה העשרים השתלט השליט העות’מאני על הבית. כיום משפחת מרגיאן גרים בדמשק.