הגן הקסום – תחילת הסיור

עכו היא אחת הערים העתיקות והחשובות של ארץ ישראל עם למעלה מ-5000 שנות הסטוריה כאשר תמיד שימשה כנמל המרכזי של הארץ.
כמחצית מזמן זה, היתה עכו ממוקמת על תל עכו שנמצא מעט מזרחה מהעיר העתיקה ומכונה גם “גבעת נפוליאון”. גם שם היה נמל קטן אליו הגיעו סירות משוטים. התל תיפקד החל מתקופת הברונזה באלף השלישי לפנה”ס ועד המאה ה-2 לפנה”ס. ממצאים עשירים נמצאו בו כולל מהתקופות בהם מצרים שלטו בארץ ובעיקר מהתקופה הפרסית-פיניקית.

במאה הרביעית החלה העיר לנדוד למיקומה הנוכחי על לשון היבשה הסלעית שיוצרת נמל טבעי מצוין. התהליך הסתיים במאה ה-2 לפנה”ס בתקופה ההלניסטית שקראו לעיר פטולומאיס. היוונים בנו בה נמל מתקדם ועיר חשובה.

בתקופה הרומית העיר המשיכה להתפתח והפכה למרכז הלוגיסטי החשוב ביותר של הרומאים בעת שהותם בארץ. גם בתקופה הביזנטית המשיכה העיר להתפתח אבל זה נגמר עם הכיבוש המוסלמי בשנת 638 שבעקבותיו ירדה העיר מגדולתה.

הכיבוש הצלבני הביא את העיר לשיאה. הצלבנים כבשו אותה בשנת 1,104, שנים ספורות לאחר כיבוש ירושלים ופיתחו את העיר ואת נמלה מאוד. זאת הייתה עירם החשובה ביותר ואף בירתם במשך 100 שנה! מסעי הצלב בתקופה זוהפליגו לעכו. עכו הפכה להיות מהערים הגדולות והחשובות במזרח התיכון ובאירופה בכלל. העיר נחלקה לרבעים שחלקם שייכים למלך, חלקם למסדרים-הלוחמים כמו ההוספיטלרים וחלקם של האימפריות הימיות האיטלקיות כמו גנואה וונציה.
בשנת 1187 נכבשה העיר ע”י סלאח א-דין הידוע לאחר קרב קרני חיטין ובכך סיים את שלטונם של הצלבנים בארץ. אלא שהצלבנים לא ויתרו ובשארית כוחם צרו על העיר מחדש. בשנת 1191 עם הגעת מסע הצלב השלישי בראשותו של ריצ’רד לב-הארי מלך אנגליה נכבשה העיר מחדש ע”י הצלבנים והפכה להיות בירתם למשך מאה שנים. בתקופה זו – הגיעה העיר לשיאה והתגוררו בה למעלה מ-40 אלף תושבים (בפאריז חיו באותה עת כ-20 אלף בלבד…). העיר הפכה להיות החשובה בלבנט ונקודות מפגש מרכזית בין מזרח ומערב שהשפיעו זה על זה.
ב-1291 נכבשה העיר ע”י הממלוכים והממלכה הצלבנית חרבה והסתיימה. עכו נחרבה ועמדה בשיממונה עד אמצע המאה ה-18.

באמצע המאה ה-18 עלה לשלטון מטעם האימפריה העות’מאנית שליט נמרץ בשם דאהר אל עומר שהחליט לשקם את העיר ואת קשריה עם אירופה. הוא בנה את המצודה, שיקם את הנמל ובנה חאנים ומבני ציבור רבים. עכו שגשגה יחד עם הגליל כולו. עוצמתו המתגברת של השליט הטריד את הסולטאן שהחליט להחליפו בדמות יותר נאמנה.
היורש היה אחמד פאשה שנודע בכינוי אל-ג’זאר – “הקצב” וזאת על שום אכזריותו. דאהר אל עומר נרצח ואל-ג’זאר תפס את השלטון משנת 1775 ועד מותו ב-1804 והביא את עכו לשיאה שני. הוא בנה את החמאם, את חאן-אל עומדאן, שווקים וכמובן את המסגד הגדול הקרוי על שמו. שם הוא גם נקבר עם מותו. יד ימינו היה יהודי רם מעלה ומוכשר בשם חיים פרחי שהיה יועצו הקרוב. יחד הצליחו השניים לעצור ולהביס את נפוליאון בונפרטה שניסה לכבוש את העיר בשנת 1799 בעת מסע יבשתי צפונה לעבר טורקיה.
ב-1917 נכבשה עכו ע”י הבריטים ששלטו בה עד 1948. הבריטים השתמשו בכלא עכו והקימו בו את תא הגרדום בו תלו מתנגדי שלטון ובהם עשרת עולי הגרדום. במאי 1947 ביצע האצ”ל את הפריצה לכלא עכו.
במאי 1948 נכבשה עכו ע”י כוחות ההגנה ומאז היא עיר מעורבת ודוגמה לדו קיום