הקשר בין ירושלים כבירת ישראל לציונות נראה לנו כל כך טבעי וברור, אבל לפני בניית המוסדות הללו בשנת 1928 אם היינו מחפשים את עסקני הציונות היכן יכולנו למצוא אותם? העסקנים הציונים העדיפו את חופה של תל אביב יפו…בואו נשמע מתי בפעם הראשונה בעידן המודרני ירושלים הופכת לבירה, רמז זה קרה ממש כאן.
אודות הפיצוץ מתוך ירושלים ירושלים
הודות לצירוף מקרים יוצא מגדר הרגיל ניצלו חייו של האיש שצריך היה להיות ראשון הקורבנות. ברגע שהחל השומר להסיע את המכונית הממולכדת בכיון חלון משרדו, קם חיים הרצוג ללכת אל השירותי. הואיל ולא נפגע בהתפוצצות, החל לפלס לו דרך מחדר לחדר כדי לעזור לנפגעים. כשנכנס למשרד ההרוס של היועץ המשפטי החל הרצוג לרעוד. הוא הכיר את חצאית הפלאנל האפורה על הגופה המוצפת דם הסרוחה על הריצפה. “אל אלוהים!” לחש בכרעו על ברכיו. “מה את עושה כאן?” לא בא כל מענה מדמותה חסרת החיים של רעייתו. ברוך התכופף אליה ומחה קצת מן הדם שהחתים את פניה היפים.בעדינות ככל אשר יכול השחיל זרועותיו מתחת לגופה ונשא אותה במדרגות למטה אל האמבולנס. כעבור שעתיים וחצי, בשעה אחת בדיוק, כפי שהבטיח, בא חיים הרצוג למשרדי האו”ם לקחת את הקולונל רושר לונד לארוחת הצהריים. הוא התנצל על היעדרה של אשתו הפצועה וביקש סליחה על מראו המרושל. אחר יצאו שניהם לביתו של ראובן שילוח, מפקידיה הבכירים של הסוכנות . גם הוא נפגע בהפצצתו לש דאוד, וראשו הפצוע היה עטוף תחבושות שהותירו רק ארבע חורים קטנים לעיניו אפו ופיו. השלושה שתו כוסית שרי, ואחר כך ישבו לאכול ארוחת צהריים: שילוח , המוצץ מרק בקנה הקש מבעד לאחד החורים מסכת החנוטים המקיפה את פניו, הרצוג בכותנתו הכהה מכתמי הדם הקרוש של רעייתו הפצועה, והנורווגי שמצב רוחו מתנודד בין פליאה ליראת כבוד. עלינו לשכנע את האנשים האלה שאנו מסוגלים לנהל את האומה שלנו כשיסתלקו הבריטים, חשב הרצוג. וכך לא הזכירו אפילו פעם אחת כל עת הסעודה את האסון שקרוב היה מאוד לקפד את חיי שניהם אותו בוקר. תחת זאת דיברו משך שעה וחצי על חלומותיהם למדינה החדשה שאותה יבנו בארץ ישראל בעשרים השנים הבאות. בהקשיב הנרווגי לשני האנשים האמיצים הללו, המעלימים דעתם מהווה אכזר ומתכנננים עתיד אחר, עלו דמעות בעיניו. “אל אלוהים” לחש “איש לא יעצור בעם כשלכם”
המוסדות היושבים במקום
ההסתדרות הציונית העולמית
לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.
מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.
הסוכנות היהודית
לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.
מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.
הקרן הקיימת לישראל
לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.
מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.
קרן היסוד
עד לקום המדינה – הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.
מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.
חגיגה במוסדות הלאומיים
על מנת לבסס את חשיבות המקום והקשר בין העם והמוסדות נוסדו אירועים וחגים שצוינו בחצר המוסדות הלאומיים על כך מרחיב יהודה האזרחי בספרו ‘עיר אבן ושמים’
“הלכנו בסך לבושי חולצות לבנות, סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים והבאנו לקרן הקיימת ביכורים… בחצר הפנימית המוקפת באגף קרן היסוד מכאן ואגף קרן הקיימת מכאן, ולנוכח מרפסת החזית, נערכו הטקסים להמוני עם, אנשים נשים וטף. כבר הייתי מנוסה באילו מטקסים אלה, בשלוש הרגלים, בי”ט בטבת, בכ’ – כ”א בתמוז וכדומה, בבחינת משתתף סביל, הצועד עם כולם בסך, ובא, ועומד, ושר – או ממלמל – שירי מולדת, וצופה במסכת, ומאזין לנאומים. “
— יהודה האזרחי, עיר אבן ושמיים, תל אביב, 1968, בעמ’ 100.