המצודה – מגדל דוד

אין קשר בין דוד ובין המגדל והשם שניתן לו כנראה מקורו בטעות נוצרית מהתקופה הביזנטית. יוסף בן מתיתיהו משתמש בביטוי “מצודת המלר דוד” כלפי הגבעה העליונה בה אנו נמצאים, ומכאן לזיהוי המקום כמצודה של המלך דוד הדרך קלה. המוסלמים קראו למקום “מחראב דאוד” כלומר מקום תפילתו של דוד. הסבר נוסף הוא מ”שיר השירים” שם נאמר כאשר הדוד מתאר את יופיה של אהובתו “כמגדל דוד צוארך” כלומר הצואר שלה כל כך יפה כמו מגדל דוד אם כן כשנרצה לתאר את יפיו של המגדל נקרא לו “מגדל דוד”. מספרים שבימי הביינים תיירים שעלו על המגדל ראו שתי בריכות: בריכת הסולטן ממערב ובריכת חיזקיהו ממזרח ולשתיהן קראו “בריכת בת שבע” שכן בתנ”ך מסופר שדוד עלה על הגג וראה את בת שבע רוחצת, ואם זה מגדל השייך לדוד ומראשו רואים בריכה (או שתיים) כנראה שם רחצה בת שבע.

חלקלקה אותה רואים יפה סביב למצודה, היא חומה משופעת למרגלות המצודה. היא חלקה (ומכאן שמה) ומקשה את הטיפוס עליה. את הרעיון הזה אנו מכירים כבר מתקופות קדומות של למעלה מ – 1000 שנה לפני הספירה.
לחלקלקה מספר תפקידים:

להרחיק את התוקפים מהחומה או מהמגדל כי כאשר הם קרובים מדי קשה לפגוע בהם ממרום החומה.
היא מגינה על בסיס החומה או המגדל כך שכדי לקעקע אותם צריך להרוס את החלקלקה
כדי לקעקע חומה היו מקרבים אליה מכונות מצור על גלגלים כבדים. החלקלקה גרמה לכך שמכונת המצור לא תוכל להתקרב אל החומה כי הגלגלים היו נתקלים בחלקלקה ואז האיל או המגדל לא היו אפקטיביים

צורה של סיתות המוכרת לנו מאד מהתקופה ההרודיאנית. בירושלים רואים את האבנים האלה בכותל ובמגדל דוד ואם תרחיקו לחברון תראו אותן במערת המכפלה. מדובר בכעין מסגרת סביב האבן הנותנת לה יופי וכל המבנה הוא הרבה יותר מרשים. יתרון נוסף הוא שסיתות השוליים מאפשר מגע יותר טוב של האבן עם האבן שנמצאת מעליה או מתחתיה. לא כל אבן שאתם רואים עם סיתות שוליים היא מהתקופה ההרודיאנית, יודעי דבר יודעים להבחין בין אבנים הרודיאניות לאבנים מתקופות אחרות. במצודה אפשר לראות את האבנים ההורדיאניות שהם גדולות וחלקות ומרכזן שטוח וחלק, לעומת אבנים צלבניות שגם להן סיתות שוליים, שהן יותר קטנות בדרך כלל עם מרכז בולט.