השומרוני הטוב

חשבתם על זה פעם? מה זה “מעלה אדומים”? הרי מעלה הוא ההפך מ”מורד”. זה כמו בעצם לקרוא לעיר “העליה לאדומים”, או “מורד ירוקים”. אז למה ולאן עולים? ולמה אדומים? איך קשור הצבע האדום למקום הזה. ואיך כל זה מתקשר לדם ולפרח הורד האדום?
לא תאמינו אבל הכל קשור יחד ומביא אותנו אל השומרוני הטוב.
נתחיל בשאלה: האם הדרך מירושלים לים המלח יורדת או עולה?
נכון, יורדת. אבל יש קטע אחד בלבד (ותבדקו אותי) שבו הדרך דווקא עולה. הקטע העולה נמצא בדיוק לפני השומרוני הטוב והוא נקרא – מעלה אדומים. אז הבנו למה זה נקרא מעלה. כי בתוך כל הירידה הארוכה והתלולה לים המלח יש רק קטע אחד עולה – אז חכם בהחלט לקרוא לקטע הזה – “מעלה”. למה אדומים? האמת שזה די קל: תראו את הצבעים בצידי המעלה, קל במיוחד לזהות אותם במקום בו הכביש חותך את ההר ממש מול השומרוני הטוב. נכון, צבע הסלע הוא אדום. הסלע האדום הוא סלע שעבר התמרה (כלומר: שינוי) בחום לפני המון שנים וקיבל את הצבע הנוכחי שלו – אדום/אדמדם.
עכשיו, אחרי שהבנו למה “מעלה” ולמה “אדומים” יהיה לנו הרבה יותר קל להבין עוד כמה דברים מעניינים כאן בסביבה. לדוגמה: אם תציצו אל מעבר לכביש, תוכלו לראות (מצפון לכביש, ממש מול השומרוני הטוב) מבנים עתיקים שונים. בגבעה מולנו נבנו ביצורים לאורך כל ההיסטוריה: הרומאים, הביזנטים, הממלוכים ואפילו הירדנים ממש לא מזמן. הצלבנים קראו למצודה שלהם קסטלום רוז’ (איך איך שלא אומרים את זה בצרפתית) והנה שוב רוז, ורד – שמזכיר לנו מיד את הצבע האדום.
גם שמו הערבי של המעלה מזכיר את הצבע. הערבים קוראים לו טַלְעַת אֶ-דַּם, על שם הדם שצבעו… אדום.
הדרך הזו היא דרך עתיקה וחשובה, ומוזכרת אפילו בתנ”ך בתיאור גבול נחלת שבט יהודה בספר יהושע (ט”ו, ז’) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה, מֵעֵמֶק עָכוֹר, וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל-הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר-נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל.
מעלה אדומים שימשה במשך שנים רבות כמעבר מזרחה אל העיר יריחו ועבר הירדן המזרחי ומוזכרת שוב במסכת ראש השנה בסיפור על נוכלים שניסו להטעות את חכמי המשנה (בהקשר של קידוש החודש) וסיפרו איך הם “היו עולים במעלה אדומים”.

מדבר. יש בו משהו או שאין בו כלום? או אולי דווקא זה שאין בו כלום (כמעט) זה בדיוק מה שיש בו?
מה השורש של המילה מדבר? אולי מְדַבֵּר? אולי דָּבָר? או אולי הַדְבָּרָה? (כמו שמדבירים ג’וקים)?
מקור המילה מדבר, במקרא כמובן, ויש לו בה אפילו מקום של כבוד.
המדבר הוא ההפך מהארץ הנושבת, ההפך ממקום מושבם של רוב בני האדם. קשה לגור במדבר וגם קשה לפתח בו חקלאות ולכן, רועי הצאן נדחקים על ידי עובדי האדמה (החקלאים שבשדות) אל שולי הארץ הנושבת – אל ספר המדבר, כלומר: אל קצה המדבר. הם גרים כאן, בקצותיו של המדבר, ומכאן הם יכולים להוציא את הצאן ולרעות אותו בחיפוש אחר מים ואוכל. הפעולה הזו של רעיית הצאן נקראת גם הדברה! למה? מה עושות הכבשים לשטח מרעה שהן מגיעות אליו? נכון. הן מדבירות אותו – לא משאירות שום דבר. לא בדיוק כמו להדביר ג’וקים בבית, אבל דומה. 🙂

אפשר למצוא משמעויות נוספות למילה הזו מדבר. יכול להיות שהשקט של המדבר ממש מדבר אל מי שיודע לשמוע ולהקשיב לו.

ויש מי שיגיד שמנהיגים גדולים באמת – צומחים במדבר, מאחרי הצאן, כלומר: אפשר לזהות מנהיג אמיתי כשרואים אותו רועה את צאנו – ומדביר אותו במדבר. מנהיג אמיתי שיודע לדבר אל עמו נוצר ונבחן אחר הצאן – במדבר.

אפשר לספר עוד הרבה על המדבר. על כמות המשקעים (כלומר: גשם) שיורדת במדבר (דרך אגב: פחות ממאתיים מ”מ בשנה שלמה!), על סוגי המדבר, ועל המדבר שלנו – מדבר יהודה. אבל את זה נשאיר לתחנות הבאות.