חמאם אל באשה והבזאר הטורקי

כלא עכו שימש את הבריטים ככלא המרכזי שלהם באזור הצפון. ישבו בו אסירים יהודים וערבים בתאים נפרדים. הוקם בו גם תא גרדום בו תלו הבריטים אסירים שנשפטו למוות. 77 אסירים ערבים ועוד 9 יהודים הועלו בו לגרדום.
ב-4 במאי 1947 לאחר תיכנון מדוקדק, תקף כוח של מחתרת האצ”ל את מבצר כלא עכו ושיחרר 41 מאסירי המחתרות (30 חברי אצ”ל ו-11 חברי לח”י), שנידונו לתקופות מאסר ארוכות.
היה זה מבצע משולב של שש יחידות לוחמים נבחרות מן החוץ ושלוש קבוצות אסירים, שהוקצו להן תפקידים בתוך הכלא. התוקפים לבשו מדי צבא בריטיים, והגיעו אל היעד במכוניות שנצבעו בצבע צבאי.
אחת היחידות פרצה את החומה הדרומית של המבצר. יחידות אחרות מיקשו את הדרכים בסביבה והתפרסו בשטח כדי למנוע הגעת תגבורת בריטיים ולאבטח את מסלול הנסיגה. בתוך המבנה פוצצו האסירים את דלתות-הברזל הפנימיות והבעירו דלק. עמדת השומרים הופקרה לאחר שהושלכו לעברה רימוני-יד.
הלם ההתפוצצויות בחומה ועל גג המבצר הממו את כל השוטרים המופקדים על שמירת הכלא. הבהלה הגדולה, שקמה בין האסירים הערבים בפנים הכלא ובקרב האוכלוסייה הערבית בסביבתו, אפשרה בריחה של 41 אסירים יהודים לעבר שלושה כלי-הרכב אשר המתינו להם בחוץ.
בעת הנסיגה נתקלו הבורחים ביחידה מהצבא הבריטי שהגיעה למקום במקרה. בקרב שהתפתח מצאו את מותם שישה מהבורחים, בהם מפקד הפעולה, ושלושה מן המשחררים. שמונה מהבורחים נתפסו, חלקם פצועים, והוחזרו למאסר. כן הובאו לכלא עכו חמישה מהכוח התוקף שנתפסו במנוסתם. שלושה מהם (יעקב וייס, אבשלום חביב, מאיר נקר) נידונו למוות והועלו לגרדום.
סה”כ הצליחו להימלט 27 אסירים יהודים. בנוסף, בחסות המהומה שהשתררה בכלא, נמלטו גם 182 אסירים ערבים. 69 מהם נתפסו או הסגירו את עצמם לאחר מכן.
הפעולה זכתה להד בינלאומי רחב והוכיחה לבריטים את פגיעותם. יש הטוענים שהפעולה הזו הייתה מהגורמים המשמעותיים שהאיצו בבריטים לצאת מהארץ.