חמאם רדואן הנו בית מרחץ מהתקופה העות’מאנית, הממוקם במרכז העיר העתיקה של רמלה (רחוב דטרויט). החמאם נודע גם בשם חמאם אל-וזיר, הוא אבו ג’יהאד” − סגנו של יאסר ערפאת שחוסל ע”י אנשי סיירת מטכ”ל בתוניס − שהחמאם היה בבעלות משפחתו.
החמאם המפואר שימש כבית מרחץ ציבורי. כיום חדר המבוא ובו אגן רחצה נראים לעין אולם רוב חדרי החמאם מתחת למגרשי החניה של אולמי קליפסו.
הכינוי, חמאם רדואן, הנו על שמו של המלאך השומר על שערי גן עדן, על פי המסורת המוסלמית. רדואן על פי המסורת, היה המלאך שפתח לפני צדיקים את שעריו של גן עדן כאשר בידו חרב חדה מאיימת המונעת ממי שאינו ראוי לנסות ולהתגנב פנימה. ייתכן כי השם ניתן לחמאם הנו כהשוואה בין בילוי בחמאם לבין צפייה בגן עדן…
האתר מגודר, אך ניתן להביט אל המבנה מבעד לפתחיו ולראות את האמבט המרכזי. אין חפירות במקום, מחשש לפגיעה ביסודות המבנה הסמוך. החמאם פעל עד שנת 1948.
בימים אלה שוקדת עיריית רמלה יחד עם משרד התיירות בשיקום המבנה והפיכתו לחלל מוזיאלי. התכנון כבר קיים הביצוע בשנתיים הקרובות.
שימושיו של חמאם
בחמאם נהגו לרחוץ ולהיטהר, לעומת הבית, היו בו מים זורמים. כמו כן שימש החמאם כמקום מפגש חברתי.
לחמאם טורקי שלושה חלקים: בכניסה, חדר רגיעה אשר זכה לשם “החדר המחומם” , שכן היה מחומם קבוע בעזרת זרם אויר חם ויבש הגורם בעצם למתרחץ להזיע.
השלב הבא (החלק השני) היה בחדר הבא שהיה חם יותר וזהו החדר המקורה בכיפת אבן עגולה משובצת זכוכיות עגולות וצבעוניות גם כדי להכניס אור וגם לשמירת האדים והלחות בחדר. בחדר זה תחת הכיפה, ישב המבקר והמתין לתורו ולקבלת עיסוי, מסאז’, ובינתיים התיז על עצמו מים קרירים. במרכז המבנה עצמו נמצאה אבן שיש בצורת משושה אשר חוממה מלמטה על ידי האדים הרבים.
כאשר הגיע תורו של המתרחץ, נשכב על גבי האבן וקיבל עיסוי טורקי מענג הכולל קרצוף חזק בסבון.
לאחר מכן, עבר לחדר המקורר על מנת להירגע וכמובן להשלים את חווית החמאם ולשתות איך לא, “קפה טורקי” שהיה בעצם לא פחות מאשר תה.