📍 נכנסים לאתר המערה ומיד מצד שמאל תראו את הצריף של קק״ל
עוד תגלו בקרוב, עד כמה הפלמ״ח זו הייתה ממש משפחה, ולמשפחה יש בית, הבית זה הקיבוץ.
בין המכבסה למטווח
בקיבוץ הם ישנו, אכלו, פה ושם ״סחבו תרנגולת מהלול״ וצברו חוויות שכל מתבגר היה חולם עליהם, חצי מהזמן הם עבדו בלול, במכבסה או ניפו את החיטה באסם הכְּבָרוֹת כדי לממן את הפעילות שלהם. בחצי השני למדו והתאמנו פה ביער בירי, קרב מגע וכישורי קרב אחרים.
הקשר הזה בין הפלמ”ח והקיבוץ לא נגמר במלחמה – הרבה לוחמים נשארו או הקימו קיבוצים ומושבים. שמעתם על קיבוץ בית קשת, צובה, פלמחים? ויש עוד עשרות…
קרב משמר העמק - המערכה.
לפני שנתחיל במשימות, הנה סיפור שקרה ממש פה! אביב 1948, רגע לפני קום המדינה, קיבוץ משמר העמק הופך למוצב קרב לוהט. פתאום – הפגזות, צלפים, וקרב גדול מול צבא ההצלה של קאוקג’י, שאם תראו את סמלו על התמונה עם המשוריין תבינו מה מטרתו. זו הייתה הפעם הראשונה שהישוב היהודי התמודד עם התקפה ארטילרית של תותחים מולם עמדו חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ”ח, בלי צבא, אבל עם הרבה נחישות, יצירתיות ואומץ.
בהתחלה עוד ניסו להחזיק מעמד, אפילו לא רצו לפנות את הילדים. אבל כשההפגזות התגברו והרסו את בית הילדים, כ-120 ילדים הוברחו בין הכדורי הצלפים, כשהם מכוסים בשמיכות אל המרחב המוגן – מערת הפלמ”ח.
ואז הגיע המהפך: לוחמי הפלמ”ח התחילו ליזום מתקפה. הם כבשו גבעות, פוצצו שיירות אויב וחיברו מחדש את הדרך לחיפה. הקרב נמשך 10 ימים – והסתיים בניצחון.
פה התחילו להתגבש הרעיונות שעליהם נבנה צה”ל: יוזמה, לחימה בשטח שולט, חתירה למגע, וההבנה שכשקשה לך, גם לאויב שלך קשה. היום על הגבעה מעל הקיבוץ, המכונה הר הגעש, נמצא גלעד המנציח את זכרם של הנופלים בקרב ומספר את סיפורם של לוחמי הפלמ"ח שנלחמו בגבורה, יחד עם חברי הקיבוץ שעמדו בעוז מול מתקפה קשה וכואבת.