שכונת “אהל משה” צמודה לאחותה “מזכרת משה” שאותה ראינו, וביניהם מפריד רחוב “מזכרת משה”. כאמור שתיהן נקראו על שמו של משה מונטיפיורי ונבנו על ידי “קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי”. ואם שכונת “מזכרת משה” יועדה לאשכנזים אזי “אהל משה” יועדה לספרדים. לכל שכונה היו מוסדות משלה, בתי כנסת משלה, ועד משלה, בורות מים משלה ועוד. כלומר כל שכונה עמדה בפני עצמה, אם כי הגוף שבנה אותן היה אותו גוף.
מדברי יצחק נבון בטכס במלאת 100 שנים לשכונה
"מהי שכונת אוהל משה? שכונה קטנה המונה בסך הכל 64 משפחות והנה אנו מוצאים כאן בין המסובים, עורכי דין, סופרים, שופטים. היתה זו שכונה שדייריה דרו בתנאי צפיפות, משפחות במצוקה בעלות ששה שבעה ילדים ובכל זאת יצאו מתוכן משכילים ואנשי תרבות, בעלי דרך ארץ ונימוסין, שופעי חוכמת חיים…..ובכן מהו הסוד הזה? סוד העושר הרוחני והתרבותי בתוך המצוקה? בתוך אותה מצוקה וצפיפות נשאו ההורים מורשת של תרבות, תרבות של דרך ארץ ויחסים שבין אדם לשכנו. של אהבת השכן ואהבת האדם. הם ידעו לטעת ביטחון לילדיהם להעניק להם ביטחון ואמונה ודימוי עצמי גבוה. הסוד טמון גם בשכונה. השכונה היתה כמרכז קהילתי שאיש לא הרגיש עצמו לבד ובודד ביגונו ובששונו. שמחת היחיד היתה שמחת הכלל ויגון הפרט היה יגון הכל. כולם היו חומת מגן תומכת ועוזרת לזולת. פעם היו שכונות, היום יש רחובות. פעם היו חצרות של משפחות שכולן היו משפחה אחת מורחבת, היום יש דירות. בשכונה היה הוואי שהקיף את כל השכונה כולה, היום האדם חי לבדו את צרתו ומועקת נפשו, בודד בעולמו….."