טחנת הרוח

אדריכל יהודי גרמני נחשב ששמו הולך לפניו, תכנן מבנים חשובים, כמו מצפה הכוכבים של איינשטין בפוסטסדם ובתי כל – בו של זלמן שוקן. בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון נאלץ מנלסון לעזוב את משרדו הברלינאי שבו העסיק צוות של ארבעים אדריכלים. הוא הגיע לישראל בעקבות הזמנתו של זלמן שוקן לתכנן לו בית וספרייה בירושלים. ובקשתו של חיים ויצמן לתכנן לו בית ברחובות, מנדלסון תיכנן בתקופה פוריה זו של החיים בירושלים גם את בית החולים הדסה בהר הצופים, בית חולים רמב”ם בחיפה ומבנים פרטיים נוספים. בביתו אירח את כל המי ומי של ירושלים משלל לאומים, דבר שלא היה לטעמו של אלתרמן שהקדיש לו בשנת 1936 שיר מלגלג בטורו העיתונאי “מדי יום ביומו מתרחש מאורע קבלת פני אורחים “ריספשן” בלעז. טחנה עתיקה נזדמנה לנו כאן ותהיה למבצר בני אירופה באסיה, הכנפיים קצוצות, בה לא קמח נטחן, אם אין קמח יש פנטסיה. הא אדון ה”רספשן” הפלאת עשות מידך לנו חוק ופטנט נקשט את חיינו בארץ הזאת בסנוביזם אנגלי וקסמי האוריינט. לאורחים פה ערכת מפות וגביעים ותוסיף לשמח כל לב ועין בתיתך מלצרים מבני דוד ערביים וטובים בני דודיך מיין כמה רב הבון טוב, מה נאה השיטה, שומר סף ערבי למפתן, המלצר בא הקץ למהומות לשביתה,. הגש נא כעת ליפתן. הה גבירתי, את גלידה בשפתיך תלוקי, ועומד לו מחמוד, מנומס, מתורבת, מחייך לקראתך בחיוך “פייב אוקלוקי” לאחר חיוכיו בתרצ”ו ותרפ”ט. הבט ובן ידידי האוחר” מתפתחת רחביה הקצב עצום החיקוי משגשג הסנוביזם פורח נפלאות מחולל השעמום”. מנדלסון עבד בישראל ובלונדון וביקש לקבל מינוי כאדריכל הרשמי של התנועה הציונית, אך התנהגותו כ”פרימה דונה” קנתה לה שם וכמאמר חברו “הפרימה דונה היחידה הזוכה כאן לערכה היא ארץ ישראל עצמה” כאשר הצבא הנאצי מתקרב למצרים מחליטים בני הזוג להתרחק לארצות הברית שם נפטר מנדלסון בשנת 1953.