כיכר הדווידקה

הפלמחניקים אנשי הגדוד השלישי היו אלו שחשו להגנת העיר וסייעו בהצלתה. הקשר האישי שלי לענין הוא ששני הורי, אלדד וחסידה אבידר, היו לוחמי פלמ”ח חברי הגדוד השלישי. אימי חסידה שהתה כל אותה תקופה בהר כנען והשתתפה במערכה על צפת ואילו אבי, אלדד, היה באותה עת בקורס קצינים והצטרף לחבריו בהמשך הקרבות של הגדודו במרכז הארץ (מבצע דני) ובדרומה (מבצע יואב).

13 מתוך 35 הלוחמים של מחלקת היש”ע היו חברים קרובים של הורי שזכיתי להכיר באופן אישי, כולל את המפקד אלעד פלד איתו אני שומר קשר עד היום.

מרגמת הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ, מורה בבית הספר מקווה ישראל, שם הוא פיתח את כלי הנשק ששימש את ההגנה והפלמ ח במלחמת העצמאות והיא קרויה על שמו. בסך הכל יוצרו שש יחידות בלבד של מרגמה זו והן הועברו לשימוש 3 חטיבות הפלמ”ח.

פגז הדוידקה, ששקל 40 ק”ג, הולבש על הקנה משום שהיה בקוטר גדול ממנו. הטווח של הדוידקה היה עד 300 מ’ והדיוק שלה היה מוגבל ביותר. יחד עם זאת המרגמה יצרה רעש עצום בו השתמשו לוחמי הפלמ”ח להטיל מורא ופחד על האוכלוסיה הערבית של צפת בזמן הקרבות בעיקר בלילות. אגב, מפקדת החוליה של מפעילי הדוידקה בצפת היתה נתיבה בן יהודה – לימים שדרנית רדיו וסופרת ידועה.
יש המספרים ששמועה שהתרוצצה בקרב ערביי העיר גרסה שבידי היהודים פצצת אטום והרעש העצום שיצרה הדוידקה גרם להם להאמין שהפצצה מופעלת אכן כנגדם. בלילה בו הופעלה הדוידקה ירד גשם זלעפות בעיר והתושבים חששו שזהו “גשם חומצי” והדבר האיץ את מנוסתם…