כיכר צה”ל

לפני שניגש אל החומה, קצת הסטוריה. החומה הנגלית לעיניכם נבנתה ברובה על ידי השליט העותומני סולימן המפואר בין השנים 1535 – 1541. החומה הקודמת נהרסה על ידי השליט האיובי אל מועט’ם בשנת 1219. הוא חשש ממסעי הצלב, וחשב שאם הצלבנים יבואו ויכבשו את ירושלים, לא יוכלו להתבצר בה, שכן לא תהינה חומות שתעזורנה להם בזה, ולכן החליט להפוך אותה לעיר פרזות שאולי קל לכבוש אותה, אבל יהיה קל גם לגרש את התוקפים. סולימן המפואר החליט 300 שנה יותר מאוחר לבנות את החומה מחדש כאשר ישנם קטעים בהם אפשר לראות גם חלקי חומה קדומים ובעיקר סביב הר הבית. הסיבות לבניה היו:

פחד מחידוש מסעי הצלב על ידי שליט ספרד קרלוס החמישי.

רצון לחזק את העיר מבחינה דתית כאשר חומה תגרום לאוכלוסיה מוסלמית לבוא אליה.

להאדיר את שמו כמושיעה של העיר השלישית בחשיבותה באיסלם
הוא גייס את גדול אדריכליה של תורכיה – סינן פחה (אם כי יש הטוענים שלא הוא היה האדריכל). התקציב הגיע ממצרים שכן כל המיסים שבאו ממנה בשנות הבניה הופנו לפרויקט הזה (דרך אגב האחראי על גביית המיסים במצרים היה היהודי אברהם קסטרו). ועכשיו כשיש אדריכל ויש כסף אפשר היה לגשת לפרויקט.

סולימן המפואר שנחשב לגדול הסולטנים העותומניים היה בנו של סלים הראשון. הוא הרחיב מאד את האימפריה, והגיע למזרח התיכון, כולל ארץ ישראל ואף כבש את קהיר. הוא כבש את אלג’יריה, מלטה ורודוס וכן את הערים הקדושות מכה ומדינה. אז הוא התחיל להקרא “ח’ליף” שהוא התואר החשוב באיסלאם הסוני. סולימן המפואר היה בנו, וירש אותו בשנת 1520. הוא שלט באימפריה 44 שנים ואז האימפריה הגיעה לשיאה. גם הוא כבש שטחים: באירופה הגיע עד וינה, כבש את בגדד ואזור מסופוטמיה (פרת וחידקל) והגיע עד לחופי המפרץ הפרסי. הוא בנה את חומות ירושלים והשערים הקיימים עד היום. הוא קבור במסגד ה”סולימניה” באיסטמבול. מסגד זה הגדול בעיר, נבנה על ידי האדריכל סינן פחה שכנראה גם הוא היה מעורב בבניית החומה הירושלמית.

האיובים היו משפחת שליטים מוסלמים שמוצאם היה מקורדיסטאן. הם שלטו באזור שלנו במאות ה – 12 וה – 13. שטח שלטונם כלל את מצרים, סוריה, חלק מעירק, חלקים מארץ ישראל, סעודיה ותימן. מייסד השושלת נקרא איוב והוא נתן לה את שמה. המפורסם מבני השושלת היה צלאח א דין – נכדו של איוב. בירתו של סלאח א דין היתה קהיר ומשם יצא למלחמותיו . הוא ניצח את הצלבנים בקרב קרני חיטין בשנת 1187 ואחר כך כבש את ירושלים. הצלבנים נדחקו למישור החוף. בשנת 1192 הגיע להסכם שביתת נשק עם הצלבנים ושנה אחר כך מת.

האימפריה התחלקה אז בין בניו ואחייניו ולמעשה פוצלה להרבה יחידות קטנות. אל מועט’ם היה אחד השליטים שמשל בדמשק החל משנת 1201 ושטח שלטונו הגיע גם לירושלים. בתחילה הוא החליט לחזק את ביצוריה של העיר אבל יותר מאוחר החליט שמטרותיו יוגשמו דוקא על ידי הרס החומות ואכן הוא ביצע זאת. סופה של השושלת האיובית היתה בשנת 1250 ומאז שלטו בארץ הממלוכים.

העיר העתיקה רבועה אם כי הצלעות אינם שוות. הצפונית היא הארוכה – 1281 מטר, הדרומית – 1100 מטר, המזרחית 752 מטר והמערבית 950 מטר. סך הכל כ – 4 קילומטר. עביה הממוצע 2.5 מטר כאשר בבסיס יותר ובקצה פחות. גובהה נע בין 6 מטר ליד שער שכם ועד כ – 14 מטר, אם כי קרן האופל היא הפינה הדרום מזרחית גובהה 48 מטר. הגובה הוא פונקציה של התנאים הטופוגרפיים.

בחומה שבעה שערים: שער שכם בצפון, שער האריות במזרח, שער ציון בדרום ושער יפו במערב. נוסף עליהם יש 2 פשפשים: שער הפרחים בצפון ושער האשפות בדרום. שער נוסף נבנה רק בסוף המאה ה – 19 והוא נקרא השער החדש. ישנו גם שער שנאטם והוא שער הרחמים במזרח.

כל השערים (חוץ מהשער החדש) נבנו זויתיים כדי להקשות פריצה דרכם, אבל שלשה מאת נפרצו ואפשר להיכנס בהם ישר: שער האריות, שער האשפות ושער הפרחים. לשער שכם זוית כפולה והוא נראה כמו האות “ל”.

שנות הבניה 1535 – 1541