מגן דוד בחומה

על החומה ישנם עשרות קישוטים כאשר רובם נמצאים על גלילי אבן היוצאים מן החומה. מדובר בעשרות דוגמאות גיאומטריות שונות שה “מגן דוד” היא רק דוגמא אחת מהן. רוב הקישוטים נמצאים ליד השערים אבל לא רק. למשל הקישוט הזה שאנו עומדים לידו לא נמצא צמוד לשער אלא במרחק מה ממנו. כאשר יצאנו מהשער ביקשתי מכם להביט שמאלה ולראות גלילים בדיוק כמו זה שלפנינו אבל אין עליהם קישוט. הסיבה היא שלמעשה החומה לא הושלמה. אמנם היא סגורה סביב לעיר אבל חסר “הפיניש” – הגימור. אנחנו נראה את זה בהמשך בעוד כמה דוגמאות שונות. כאן אנחנו יכולים ללמוד שקודם הוכנסו הגלילים לחומה ורק אחר כך נעשה הקישוט. ואם מאיזו שהיא סיבה נפסקה העבודה, היו גלילים שהספיקו לקשט אותם והיו גלילים שלא. באשר לסיבת הפסקת העבודה נדבר על כך בהמשך

נשאלת השאלה מה עושה סמל יהודי מובהק על חומה תורכית? והתשובה היא שהסמל במקורו אינו סמל יהודי. היהדות אימצה אותו אבל מקורו בתרבויות אחרות. הרבה נכתב על הסמל הזה ואני אביא כמה דברים:
כנראה שמקורו בתרבויות קדומות במזרח וכן גם באיסלאם. בהודו אפשר לראות אותו במקדשים שונים עוד לפני הספירה. בבודהיזם הוא מופיע כעזר למדיטציה להשגת שלווה ושקט. בהינדוהיזם הוא משמש גם כסמלה של האלה סרסוואטי אלת החוכמה והלמידה. פעם ראשונה שמוצאים אותו אצלינו הוא על חותמת שנמצאה בצידון מהמאה ה -7 לפני הספירה. בבתי כנסת קדומים אפשר גם למצוא אותו כקשוט אבל לא כסמל בעל משמעות, ולצידו אפשר לראות גם את “כוכב שלמה” (הכוכב המחומש) וצלב הקרס. יש הטוענים שמשיח השקר דוד אלרואי מהמאה ה – 12 הפך אותו לסמלו, וקרא לו על שמו – מגן דוד. בימי הביניים העניק הקיסר קרל הרביעי ליהודי פרג את הזכות להרים דגל והם בחרו בסמל זה להיות על דגלם. במאה ה – 19 אפשר לראות אותו כקשוט בבתי כנסת, על פרוכות, חותמות וספרים. בשנת 1897 החליט הקונגרס הציוני להשתמש במגן דוד כסמל הדגל.