וואדי ניסנאס היא התוצאה של היציאה מהחומות בחצי השני של המאה ה – 19, עת חיפה של תוך החומות הפכה להיות צפופה והעולם כבר החל להתפתח גם ביחסים הבינלאומיים. עם השנים הפכה השכונה להיות סמל לשכנות טובה בחיפה, מקום טוב לאכול אוכל ערבי אותנטי, מוקד תיירות וכמובן הבילוי המרכזי בחג של החגים ומרכז לאומנות קירות.
החג של החגים
פסטיבל החג של החגים, הוא פסטיבל חיפאי ייחודי המתקיים בעיר בחודש דצמבר, סמוך לקריסמס ולחנוכה ומידי כמה שנים גם לחודש הרמדאן. חזון הפסטיבל הוא להציג את חיפה כעיר סובלנית ומעורבת בה יש מרחב מחיה לדתות שונות ולאמונות שונות ומגוונות שיכולות ואף רוצות לחיות זו לצד זו. הפסטיבל מתופעל בעיקר על ידי עיריית חיפה ובית הגפן.
פעילויות הפסטיבל מתרכזות במהלך סופי השבוע של דצמבר, בעיקר בשכונות ואדי ניסנאס ובמושבה הגרמנית והם כוללות מופעי במה, תהלוכות, מופעי רחוב ופעילות במוזאוני חיפה שנפתחים בחינם לקהל הרחב. בנוסף יש הרבה מוזיקה, כנסים, ירידים ושווקים ואף פעילויות לילדים.
במהלך השנים כחלק מהחג של החגים נוצרו מרחביים אמנותיים כמוזיאון פתוח על קירות העיר ובמיוחד בוואדי ניסנאס.
חיה ואמיל תומא
אמיל נולד למשפחה חיפאית מן המעמד הבינוני הגבוה, הוא היה בעל מודעות פוליטית מפותחת ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר מלימודיו בקיימברידג’ על מנת להשתלב בפעילות בארץ. הוא עזר בפעילות הפועלים הערביים בארץ ובהמשך השתלב במפלגה הקומוניסטית הערבית.
בשנים שלפני המלחמה ב – 48 היה תומא ידוע בניסיונותיו לעזור בפיוס ובהרגעת הרוחות, הוא תמך בתוכנית החלוקה וראה בה פשרה טובה והכרחית אם כי לא הוגנת וכפויה. במלחמה ברח ללבנון שם נכלא בגלל תמיכתו בחלוקה ולפני מזימה לסיים את חייו הצליח לברוח חזרה לחיפה.
בחיפה השתלב שוב בהנהגת המפלגה הקומוניסטית, נחשב כאוטוריטה בחקר הלאומיות הערבית – פלסטינית ושמו יצא למרחוק בחקר זה. בשנת 1985 הלך לעולמו בחיפה, כאיש אינטלקטואל, פשרן, חובב עמו ואיש אמת השאיר אמיל תומא חור גדול. סיפור אהבתו לחיה נחשב לסיפור מעורר השראה שהיה בולט בנוף העולם המשתה של אז. על קברו של אמיל נכתב “אהבתי את עמי ומולדתי באהבה ללא מעצורים, והאמנתי באמונה מלאה באחוות עמים”
חיה תומא זוגתו של אמיל, נולדה ב – 1931 בעיירה קטנה ליד קישינב כיהודייה. בשנת 1934 עלתה לישראל ובשנת 1941 עברה לחיפה. משנת 1954 חיה את חייה עם אמיל. במהלך חייה עשתה רבות לחיים משותפים בחיפה, וחייה המשותפים עם אמיל היו סמל לכך. חיה הייתה אומנית ובמהלך שנות ה – 60 וה – 70 התפתחה בתחום הקרמיקה. הדריכה אמניות בתחום וברחובות ואדי ניסנאס ניתן ליהנות מחלק מיצירותיה המרשימות כמו גם מיצירות המוקדשות לה.