מאחורי בית הפקידות נמצאת מערה הקרויה על שמו של שלמה בן יוסף, חבר פלוגת בית"ר, שהסתתר בה מפני הצבא הבריטי עם שני חבריו, לאחר שתקפו אוטובוס בגליל כפעולת תגמול בתקופת המרד הערבי. השלושה נתפסו ונכלאו בכלא עכו, ובן יוסף הוצא להורג בהיותו בן 25 והיה ראשון עולי הגרדום.
מכתב שלמה בן יוסף
“תל חי, עכו, אחיות ואחים יקרים,
אני הולך מחר למות. למרות זה אני שמח. מדוע?- מפני זה שבמשך עשר שנים נתתי את כל כוחותי, ויש לי הכבוד להיות הבית”רי הראשון על עץ התליה. עם זה אני מתגאה ואני שמח. חבל אין האפשרות לכתוב לכם באופן חופשי. השוטר הערבי מסתובב לפני וזה כבר המכתב השני שאני כותב אליכם. אינני יודע אם הם ישיגו את המטרה, אני מאמין שאתם תתגאו בי ותלכו קדימה בדרכי…
כדאי למות בעד הבית”ר”.
המרד הערבי הגדול- 1936-39
המרד הערבי שהתחולל בארץ בשנים 1939-1936, היה אחד האירועים הבולטים ורבי ההשפעה בתקופת המנדט.
הסיבה למרד הייתה התסיסה בקרב הערבים לנוכח גלי העלייה היהודית והתפתחות היישוב היהודי, שבו ראו סכנה קיומית.
המרד המזוין, שהקיף את כל היישוב הערבי, כוון גם נגד הבריטים, בשל גישתם האוהדת לדעתם ליישוב היהודי.
המרד נכשל מבחינה צבאית, אך היה בעל הישגים מבחינה מדינית, שהתבטאו בצמצום העלייה ואיסור על מכירת קרקעות ליהודים (הספר הלבן).
עולי הגרדום
עולי הגרדום, או הרוגי המלכות, הם תשעה מלוחמי האצ”ל ושלושה מלוחמי הלח”י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים – על ידי בית דין מצרי. עשרה מהנדונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.
גם אחד מאנשי “ההגנה”, מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה, אך בדרך כלל אין מונים אותו עם עולי הגרדום, משום שפעל על דעת עצמו. הוא רצח כעניין אישי, ולא כנציג של מחתרת שפעל בשליחותה. ההגנה התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התלייה.
יש המונים בקרב עולי הגרדום, גם את שני עולי הגרדום מקרב ניל”י, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי, שהועלו לגרדום על ידי השלטון העות’מאני.