מרפאת העיניים של ד"ר טיכו

ד"ר טיכו היה אחד מרופאי העיניים המעטים שפעלו בראשית המאה ה-20 כדי למגר את מחלת הגרענת (טרכומה) בארץ. המלחמה בגרענת הייתה אבן דרך ביצירתו של תחום בריאות הציבור ואף היוותה סנונית ראשונה להתאגדות רופאים בארץ. ב-1914 התקיימה בירושלים ועידת הגרענת הראשונה בהשתתפות 24 רופאים יהודים ובה בין היתר הועלה הצורך להעניק טיפול גם לאוכלוסייה הפלסטינית ברחבי הארץ. אחת ההחלטות של הוועידה הייתה שיש להעניק טיפול בגרענת ללא הבדל דת ולאום. ואכן, כך נהג ד"ר טיכו. לימים, עמיתתו ד"ר הלנה כגן סיפרה כי רופאים מצריים שנשבו במלחמת סיני הביעו משאלה לבקר בקליניקה של טיכו לפני שחרורם. אנקדוטה זאת מלמדת על המוניטין האזורי שצבר לעצמו ד"ר טיכו. גם לאחר קום המדינה הורשו עשרות ירדנים לעבור את הגבול כדי לקבל טיפול במרפאה שלו.

בעיתון דבר מנובמבר 1929 השיב ד"ר טיכו לשאלה האם הוא מתנגד לציונות: "באתי לארץ לפני 17 שנה לפי הזמנה לעבוד במרפאה למחלות עיניים ובמשך כל הזמן הזה עסקתי בעבודה רפואית בלבד. ככל הציונים אני נושא בכל חובות היישוב העברי המאורגן, משלם את המיסים הציוניים לקרן היסוד, לקרן הקיימת, לועד הלאומי, וכן למוסדות חרדיים. לשום מפלגה לא השתייכתי ואינני שייך גם עתה, כי איני עוסק בפוליטיקה ומעולם לא נאמתי נאום פוליטי." עיתון הארץ פרסם מאמר הגנה על טיכו, תוך האשמת העיתונות במדינות ערב בהפצת מאמריו של טיכו בעיתונות הגרמנית.

אנה טיכו, שהייתה ציירת מוכשרת, המשיכה לגור ולעבוד בבית שנים רבות אחרי מותו של בעלה. משום שלזוג לא היו ילדים אנה החליטה להוריש את הבית לטובת מוסדות העיר ירושלים, והיום הבית הוא אחד משלוחותיו של מוזיאון ישראל. כיום יש בקומה הראשונה גלריה עם תערוכת קבע קטנה של ציוריה וחללים עם תערוכות מתחלפות, ובקומה השנייה יש מסעדה בשם "אנה".

צפו במערכון של שייקה אופיר על ד"ר טיכו, והשיבו – למי התקלקלה העין?