מתחילים בדוידקה

מכונים כך על שם מוצאם ממדינת ליטא יש שיכנו אותם “מתנגדים” על שם התנגדותם לחסידים. נחשבים כעילית של החברה החרדית, יותר רציונליים פחות נוטים למיסטיקה והערך העליון שלהם הוא לימוד התורה. בחברה זו מעמדו של האדם נבחן על ידי התמדתו ויגיעתו בתורה. דבר זה נראה בשידוכים- בציבור זה אבי הכלה ישלם רבות בכדי לקנות חתן מתמיד ועילוי לבתו. ציבור זה מונהג בדרך כלל על ידי מנהיג יחיד אשר יכונה “מרן” וכדומה. המנהיג הזה לא נבחר בבחירות או בוועדה מסדרת, בחירתו נובעת מצירוף של כמה גורמים: וותק, כריזמה והכי חשוב ידיעותיו בתורה. כיום מנהיגים את הציבור הליטאי “מרן הרב חיים קנייבסקי “ו”מרן הרב גרשון אדלשטיין” כשהבכורה בידי הרב קנייבסקי.

חרדיות מזרחית היא תוצר של המאה ה 20 ושל העלייה לארץ. שכן חרדיות ככלל יש בה מאפיינים סוציולגיים נוקשים מאד והתבדלות מהסביבה החילונית. דבר זה לא היה קיים ביהדות המזרחיתאפילו האדוקה. גם כיום נראה למשל את מה שניסים ליאון כינה “חרדיות רכה” . למשל בסליחות בישיבת אור החיים נראה חרדים לצד חילונים, בני ישיבה לצד אוהדי ביתר ירושלים וכדומה. דבר זה לא נראה אצל החרדים האשכנזים. בסקרים שנעשו ציבור זה מזדהה הרבה יותר עם ערכי המדינה והציונות. המנהיג הבלתי מעורער של קבוצה זו זה היה הרב עובדיה יוסף שעמד בראש מועצת חכמי התורה . את מקומו תפס ראש ישיבת פורת יוסף “חכם שלום כהן” שנחשב כנוקשה ובדלן יותר. יש כאלה שיטענו ששלום כהן הוא מנהיג בובה שנשלט על ידי פוליטיקאים. בדרך כלל החרדים המזרחים יצביעו לתנועת ש”ס, אם כי יש יוצאי דופן כמו בני העדה החרדית הספרדית שהם אנטי ציונים.

הקבוצה הצבעונית והמגוונת ביותר, במובנים מסוימים הכי דומה לחיים בשטייטל המזרח אירופאי . היא נוסדה במאה 18 כתנועה עממית ומהפכנית ששמה את הדגש על החוויה הדתית מול האינטלקט הלמדני. אחד מהעקרונות המרתקים של המגזר הזה, הוא העיקרון של הצדיק “האדמו”ר”. בתפיסה החסידית האדמו”ר הוא המקשר בין האדם לבין האל, הוא דמות מיסטית הצופה למרחוק ופועלת ניסים. בהמשך התפתחה האמונה שבני הרבי יורשים את כוחותיו המיסטיים והמאגים, והחסידים החלו להוקיר ולהעריץ את צאצאי הרבי שלאחר פטירתו ירשו את מקומו . האדמו”ר הוא ציר המרכזי שעליו נעה החסידות, אפשר לומר שהוא סוג של מלך, הוא ילבש בגדי משי וזהב, יישא מקל כסף, ואנשים ישרתוהו 24 שעות ביממה. לאורך הדורות התפתחו להם שושלות וחצרות, חלקן בני מאות שנים. כיום יש לנו מאות חסידויות שהגדולות שבהן מונות רבבות והקטנות כמה עשרות בודדות. בין החסידויות הגדולות, נמנה את גור, בעלז, ויז’ניץ ועוד.