שכונת מוסררה – רחוב הע"ח

ברחוב הע"ח בשכונת מוסררה אנחנו פוגשים כמה רופאים פלסטינים, אשר הטביעו את חותמם על ההיסטוריה של הרפואה בירושלים. שכונת מוסררה מסמלת את התרחבותה של ירושלים מחוץ לחומות החל מאמצע המאה התשע-עשרה. במוסררה חיו בני מעמד הביניים, והיא סימלה את החיבור הגיאוגרפי בין העיר העתיקה והשכונות החדשות במערב העיר.

בתקופה העות'מאנית התגורר בשכונה ד"ר תאופיק כנעאן. כנעאן נולד בבית ג'אלא שליד בית לחם והתחנך בבית הספר הגרמני שנלר בירושלים. ב-1905 סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה האמריקאית בבירות והחל לעבוד בבית החולים הגרמני בעיר – מה שהתחיל את עבודתו ארוכת השנים במוסדות רפואה גרמניים שונים. כאשר שב לירושלים, בנה את ביתו בשכונת מוסררה והיה הרופא הערבי הראשון שהקים מרפאה בעיר. מאוחר יותר, במלחמת העולם הראשונה, הוא שירת כרופא בצבא העות'מאני. בירושלים עבד בבית המצורעים הנסן, בבתי החולים הגרמני והאנגלי ברחוב הנביאים, באוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים ואפילו בשערי צדק. את חלקם הוא ניהל בתקופות שונות. כנעאן לא היה רק רופא שפרסם ספרים ומאמרים באנגלית ובגרמנית, אלא גם אתנוגרף, איש רוח ואספן נלהב של קמעות וחפצים אחרים מהפולקלור הפלסטיני, עליו כתב רבות.

ד"ר כנעאן, יחד עם עמיתו ד"ר מחמוד טאהר דג'אני, הקימו בשנת 1944 את אגודת הרופאים הפלסטינים בשכונת ממילא. ניסיונות להקים אגודה כזו התחילו כבר בשנות העשרים, תחילה ביפו ומאוחר יותר בירושלים. האגודה הארצית הגישה סיוע רפואי לאוכלוסיה בארץ ובארצות השכנות, פרסמה כתב עת רפואי באנגלית ובערבית וארגנה כנסים רפואיים. בשנתה הראשונה הצטרפו אליה 70 רופאים, ועם הקמתם של סניפים בערים אחרות הצטרפו אליה 305 רופאים, ביניהם 85 ירושלמים.

בזמן המלחמה, בראשית 1948, היה הר הצופים מובלעת יהודית מוקפת בשכונות ערביות, וההגעה אליה התאפשרה רק בשיירות ממוגנות. ב-13 באפריל 1948 עברה שיירת הדסה ממערב העיר לכיוון הר הצופים. בדרכה אל ההר, בשכונת שייח' ג'ראח, היא הותקפה על ידי פלסטינים, ו-78 מאנשיה נרצחו, ביניהם רופאים, עובדי האוניברסיטה, חולים, אזרחים ואנשי ההגנה. לא הייתה זו ההתקפה הראשונה על שיירה בדרך להר הצופים, אך עיתויה, ארבעה ימים אחרי אירועי דיר יאסין, הפך אותה לקטלנית יותר מקודמותיה. אגודת הרופאים הפלסטינים מיהרה לגנות את ההתקפה ואת הפגיעה באנשי צוות רפואי. בעקבות התקפת השיירה ניתן לרחוב זה השם ע"ח לזכרם של 78 הנרצחים.

דג'אני היה בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה האמריקאית בביירות, ונשוי לרופאת השיניים נהיל עואיד'ה חבוב – אחת מרופאות השיניים הראשונות שסיימו את לימודיהן בבירות. הזוג דג'אני גר בשכונת קטמון, והייתה לו מרפאה פרטית בשכונת ממילא. דג'אני היה אחד ממייסדי אגודת הרופאים הפלסטינים, סגן ראש האגודה ועורך כתב העת שלה. בחודשי המלחמה ניהל את בית החולים למחלות מדבקות בבית צפאפא, והיה אחד היוזמים להקמת בית חולים על שם אמינה ח'אלדי בשכונת שיח' ג'ראח. לאחר 1948 עבר לירדן והצטרף לאגודת הרופאים הירדנים. הוא עבד במחלקת הבריאות הירדנית, ובשנות החמישים הקים את בית החולים אל-דג'אני בשכונת בית חנינא בירושלים.

בחודש דצמבר 1947 פורסמה בעיתונות הודעה מטעם אגודת הרופאים הפלסטינים בירושלים על שיתוף פעולה עם אגודת הנשים בירושלים והוועד הערבי העליון, כדי להנגיש שירותי בריאות ועזרה ראשונה במרפאות הערביות בעיר – פרטיות וציבוריות כאחד. במהלך המלחמה עבדו חלק מרופאי האגודה בבית החולים למחלות מדבקות בכפר בית צפאפא – במתחם שמשמש כיום בית ספר וישיבה. לאחר מצור ארוך, בית החולים נפל והרופאים נאלצו לעבור לבית לחם.

בשכונת מוסררה היו מספר מרפאות של רופאים פלסטינים. ביניהם היה רופא השיניים תאופיק ג'אן שאע'וריה, שלמד רפואת שיניים בפריז. שאע'וריה התגורר כאן בתקופת המנדט, והשלט של המרפאה שלו מתנוסס עד היום בכניסה לבית שברחוב הע"ח 8. דמות חשובה נוספת הייתה ד"ר סעיד סליבא, חבר הועדה האורתודוקסית הלאומית הפלסטינית, שלאחר 1948 עבר לעיר העתיקה והקים מרפאה באחד המנזרים ומאוחר יותר עבר לגור בכפר שועפאט. ד"ר ג'ורג' עפיף עטאללה, מומחה למחלות פנימיות ולמחלות ילדים, הקים גם הוא מרפאה בשכונה. בעקבות מלחמת 1967 עבר לחיות בירדן. ד"ר יעקוב נזהה שהתגורר במוסררה, עבד במחלקת הבריאות המנדטורית והתמחה במחלות פנימיות וברפואת ילדים. הוא הקים מרפאה ליד שער יפו,והיה ראש סניף ירושלים של עמותת הבוגרים של האוניברסיטה האמריקאית בביירות ואף היה חבר בבונים החופשיים. בשנת 1927 התמודד בבחירות לעיריית ירושלים. לאחר 1948 עבד במחלקת הבריאות הירדנית וכן כרופא בבית החולים בעיר העתיקה. ברחוב שידוע היום כשוק מוסררה, בין שכונת מוסררה ושער שכם, המועצה המוסלמית העליונה הקימה מרפאה בשנת 1924. מאוחר יותר עברה המרפאה לעיר העתיקה ופעלה בה עד שנת 1948.