שער האשפות בשמו זה מופיע כבר בתנ”ך בספר נחמיה. ברור שהוא לא היה בנקודה זו אבל אם זהו שמו כי מכאן הוציאו את אשפת ירושלים, ברור שהוא יבנה במקום שבו רוח מצויה תסלק את הריחות מן העיר. הרוח המצויה היא מערבית ולכן השער נמצא במזרח העיר. גם בתקופת נחמיה המצב היה דומה ושער האשפות היה במזרח מאותה סיבה. הערבים קוראים לשער “באב אל מע’רבה” כלומר שער המערביים אלה המוגרבים הערבים שגרו בסביבתו (ברחבת הכותל של ימינו). השער הזה מבחינה טופוגרפית הוא השער הנמוך ביותר מבין שערי העיר. לידו ממערב נמצא שער נוסף שנבנה בתקופה הצלבנית ונקרא שער הבורסקאים אלו מעבדי העורות, ואין פלא שהוא כאן כיון שתעשיה זו היתה מאד מסריחה.
שער האשפות בספר נחמיה
שער האשפות מופיע בספר נחמיה פעמיים. בפעם הראשונה מסופר על נחמיה שמגיע לירושלים כדי לשפץ את חומות העיר, וכאשר הוא מגיע הוא עושה סיור מקדים ומגיע גם לשער האשפות:
“ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפות ואהי שובר בחומות ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה אוכלו באש” (נחמיה ב’ י”ג)
נחמיה בונה את החומות כאשר הוא מחלק קטעי חומה בין המשפחות שעובדות בו זמנית, כל אחת על הקטע שלה, ותוך 52 יום נגמרה המלאכה. ולגבי שער האשפות נאמר:
“ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם, הוא יבנהו ויעמיד דלתותיו, מנעוליו ובריחיו ( נחמיה ג’ י”ד)