הגענו אל שער ציון – פתח נוסף בחומה שמוביל אותנו לעת החדשה ולסיפור של תושבי העיר העתיקה המתרחש על רקע הקמת המדינה
פרצו את השער - פרצוהו רחב
שער ציון הוקם לקראת סוף בניית החומה של סולימאן. השער שהוביל בעיקר לקבר דוד ולרובע היהודי מכונה גם "באב נבי דאוד" כלומר שער הנביא דוד, ו"שער היהודים". השער אינו רק פתח בחומה אלא מבנה הגנה שצריך לעמוד בפני התקפה! אם תביטו אל תוך השער תראו שהכניסה היא בזוית ישרה כך שאי אפשר להסתער עליו בדהרה. מעל הכניסה יש "משיקולי"- מרפסת קטנה שממנה אפשר לשפוך מים או שמן רותחים על כל מי שמנסה להכנס לעיר בלי הזמנה. אך למרות הביצורים לאורך השנים אנשים ניסו לפרוץ את השער ולהכנס פנימה. האם אתם רואים על מבנה השער אבנים פגומות ומצולקות? אלו שרידי ההפגזות והיריות מהקרבות הקשים במלחמת העצמאות בנסיונות לפרוץ אל העיר העתיקה ולהגיע אל התושבים והמגינים הנצורים בתוכה.
שער ללא רחמים
ב29 (כט') בנובמבר 1947 נערכה הצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה, שמשמעותה בין השאר, להקים ליהודים מדינה. יום לאחר שהתקבלה ההחלטה, התחילו התקפות על הדרכים וירושלים נצורה – אין יוצא ואין בא. ברובע היהודי על תושביו והמגנים שבאו לעזור עברו שבועות ארוכים של מצור, בידוד ולחימה שהפכו לשגרה. ולאחר חצי שנה כשהבריטים הלכו והוקמה המדינה – התחדשו קרבות קשים והמצב נהיה נורא. לאחר כמה ימים רצופים של הפגזות קשות, אבידות ולחימה מתמשכת, הרובע נכנע. וביום שישי ב-28 במאי 1948 בשעה 16:00 אחר הצהריים נחתם כתב הכניעה. מהשער הזה מולו אתם עומדים, יצאו אחרוני תושבי הרובע את העיר העתיקה תינוקות, ילדים, נשים וזקנים. מבין תושבי הרובע שנפלו בקרבות היה גם זוג אנשים מיוחדים, ירושלמים מלידה, טובי לב, אמיצים ומושיטי עזרה- הרב יצחק אביגדור ומושְקֶה ליבֶּא.
בזה השער לא יבוא צער
הרב יצחק אביגדור היה פעיל בתנועה הציונית, הוציא לאור כתב-עת ופעל לרכישת קרקעות ולהקמת שכונות ומושבות. בני הזוג היו ממקימי המושבה “כפר עברי” (נווה יעקב) שנוסדה ליד ירושלים. לאחר הפרעות ביהודי הרובע בתרפ”ט התמנה הרב יצחק אביגדור לרב המפקח ליד הכותל המערבי מטעם הרבנות הראשית והמוסדות הלאומיים. בשנים הראשונות היה נוסע מדי יום מביתו במושבה נווה יעקב אך אחרי עשור חזרה המשפחה להתגורר בעיר העתיקה עם ששת ילדיהם. בתחילת המצור על העיר העתיקה התייצב הרב בשורת המגינים ונתמנה למנהל התושבים. כשרבו האבדות בעיר במהלך הקרבות, בלית ברירה דאג הרב אורנשטיין בצו השעה להביא לקבורה זמנית בקבר אחים את התושבים והלוחמים שנהרגו. ביום ראשון י”ד באייר (פסח שני) תש”ח, ה-23 במאי 1948, בשעת בוקר מוקדמת, החלה הפגזה קשה על הרובע היהודי והזוג נפגע מרסיס של פגז ונהרג. וכך, באותו קבר אחים אותו כרה הרב לפני כמה ימים נקברו יחד בני הזוג. לאחר 19 שנה, עם שחרור העיר העתיקה נערך טקס בו נקברו החללים מחדש בהר הזיתים.