בקו הזה שבין שער יפו ובין הפינה הדרום מערבית של החומה יש הרבה שרידים עתיקים מתקופות שונות, החל מתקופת בית ראשון ועד התקופה העותומנית. באזור הזה ישנם שלטי הסבר המנסים לתארך חלקים שונים בחומה בתקופות השונות. לפני שניגש לזה כדאי להכיר באופן כללי את התקופות של ירושלים (בטאב למטה)
לוח תקופות בירושלים
דוד כובש את עיר יבוס – 1000 לפנה”ס
שלמה בונה את בית המקדש – 950 לפנה”ס
חזקיהו מבצר את ירושלים מול האשורים – 701 לפנה”ס
נבוכדנצר מחריב את ירושלים – 586 לפנה”ס
בנית בית המקדש השני – 516 לפנה”ס
מרד החשמונאים וטיהור המקדש – 167 לפנה”ס
פומפיוס הרומאי כובש את ירושלים – 63 לפנה”ס
הורדוס שולט על ירושלים – 37 לפנה”ס
חורבן ביהמ”ק השני – 70 לספירה
מרד בר כוכבא – 132 לספירה
הנוצרים הביזנטים בירושלים – 324 לספירה
המוסלמים בירושלים (עומר) – 638 לספירה
הצלבנים בירושלים – 1099 לספירה
המוסלמים (האיובים) חוזרים – 1187 לספירה
הממלוכים בירושלים – 1250 לספירה
התורכים בירושלים – 1517 לספירה
קבורה בימי בית ראשון
בתקופת בית ראשון (תקופת הברזל) נחצבו מערות רבועות ובתוכם משכבי קבורה – כעין מיטות אבן עליהם השכיבו את הנפטר. במשכבי הקבורה היתה מעין כרית אבן וכמובן זה היה מקום הראש. מתחת למערות היו חללים שיש הקוראים להם “מאסיפות”. השיטה היתה להניח את הנפטר על גבי משכבי הקבורה ואחרי שנה ליקטו את העצמות ושמו אותם במאסיפות מתחת לקברים’ וכך משכבי הקבורה התפנו לנפטרים נוספים. בכל חדר רבוע כזה היו בדרך כלל שלשה מדפי קבורה וביניהם כעין בור בו היה עומד המטפל בקבורה. לא בכל הקברים ישנן מאסיפות, בגלל שבמקומות אלו לא התכוונו לפנות את הנפטרים או שהיה להם איזה רעיון אחר למנוחת קבע. שני השרידים היפים ביותר בירושלים של קברי בית ראשון עם מאסיפות הם במנזר סנט אטיין כקילומטר צפונית לשער שכם ובכתף הינום ממש מולכם מאחורי “מרכז בגין”. בסנט אטיין הקברים יותר שלמים אבל לא תמיד הנזירים מאפשרים להיכנס אליהם (הם מאפשרים רק לקבוצות אקדמאיות) לעומת זאת בכתף הינום אין בעיה להגיע אל הקברים דרך מרכז בגין. לקברים אלה אין תקרות (היו ונהרסו) אבל אפשר לראות בברור את משכבי הקבורה והמאספות ואפשר אפילו לראות משכב קבורה רחב עם שש כריות לשישה נפטרים.
איסיים
אנו מכירים אותם מכתביו של יוסף בן מתיתיהו אבל לא רק. הוא מדבר על שלש מפלגות בעם היהודי: הצדוקים, הפרושים והאיסיים. מדובר בכת קטנה ובסך הכל היו בה כמה אלפי איש, רובם המוחלט גברים. הם חיו בקהילות נפרדות. הם התנגדו לנישואין ואם עשו זאת זה היה רק לצורך פריון. למרות זאת הקהילות גדלו כתוצאה מהצטרפות (גם של ילדים) ופחות מילודה. הם חיו בקהילות שיתופיות נפרדות כמו נזירים, כאשר פרנסתם היתה מעבודת כפיים. הם חיו בפשטות והתנגדו לרכוש פרטי. הם התנגדו למסחר וטענו שיש בזה הרבה שחיתות. הם עסקו הרבה בלימוד התורה והקפידו מאד על דיני טהרה. הם נמנעו מהקרבת קרבנות כי לדעתם הכהנים היו טמאים. הם שמרו שבת והתנגדו לעבדות. יש המזהים אותם עם כת מדבר יהודה אבל החוקרים מתלבטים בזה.