שרידי העיר התחתונה ואמת המים התחתונה

מקוה הוא מאגר מים שמיועד לטבילה, בהתאם להלכות טומאה וטהרה. במקוה טבלו נשים וגברים וכן הטבילו בו כלים ובגדים. כיום הוא משמש בעיקר נשים לאחר תקופת הנידה . גברים לא חייבים אבל ישנם גברים רבים בציבור הדתי והחרדי שהולכים למקוה באופן קבוע. כן משמש המקוה להטבלת כלים שניקנו מלא יהודי.

בארץ נמצאו מאות מקואות עתיקים במקומות שונים כמו: מצדה, הרודיון, סוסיא ועוד. בירושלים נמצאו עשרות מקואות מתקופת בית שני, הן בחפירות למרגלות הר הבית אותם ביצע פרופ’ בנימין מזר, הן ברובע היהודי בחפירות אותן ביצע פרופ’ נחמן אביגד והן בחפירות של פרופ’ רוני רייך וחוקרים אחרים. מדובר בבריכות קטנות (יש גם גדולות) עם מדרגות הבנויות בהתאם להלכות מקוואות (עומק, כמות מים ודאגה שהמים יהיו מי גשמים ולא מים שאובים) המקוואות שימשו בירושלים את הכוהנים העובדים במקדש ואת עולי הרגלים שהיו חייבים טבילה לפני עליתם להר הבית.

החל מהתקופה החשמונאית נבנו אמות מים שהובילו מים מאזור גוש עציון של ימינו לירושלים. השיטה היתה לרכז את כל מי המעיינות למאגר מרכזי ליד בית לחם, מאגר הנקרא כיום בריכות שלמה, ומשם באמות מים לירושלים. היו למעשה שלש אמות שיצאו מבריכות שלמה: האמה התחתונה, אמה להרודיון ואמת המים העליונה. אמת המים התחתונה התחילה להיבנות בתקופה החשמונאית ומשך הדורות פעלה לסירוגין כתוצאה מגורמים שונים, אבל גם שוכללה. היא הובילה מים להר הבית בירושלים. האמה העליונה הובילה מים לחלק העליון של העיר ונבנתה בתקופה הרומית. אמת ההרודיון הובילה מים להרודיון ונבנתה בתקופת הורדוס. האמה התחתונה למעשה פעלה עד התקופה הבריטית אם כי היו הפסקות רבות בהפעלתה. אנו עומדים כרגע ליד סופה של האמה התחתונה ממש לפני כניסתה לירושלים.