מבנה הקבע של מה שהיה תיאטרון האוהל, תיאטרון פועלי ארץ ישראל.
תיאטרון האוהל, שימור ושחזור
המבנה המפואר הזה היה למעשה הבית הראשון המוסדי של תיאטרון עברי כלשהו בארץ ישראל, כן כן, המבנה הזה נחנך כעשור לפני שנחנך ביתו של תיאטרון הבימה. אך שלא כמו הבימה, המשמש כתיאטרון עד ימינו, ביתו של “האהל”- תיאטרון פועלי ארץ ישראל, אינו עוד תיאטרון, כי אם בית מלון. למען האמת, זהו הדין עם הרבה מן הבניינים היפים והישנים- הם הופכים למלונות בוטיק או למגורי יוקרה לעשירים. ומדוע? מכיוון שאם לבניין יש ערך היסטורי יוצא דופן. או ערך אדריכלי יוצא דופן, הרי שהוא מיועד לשימור ושחזור ואינו יכול להיות משופץ כרגיל. ההבדל בין שיפוץ רגיל לבין שימור, הוא ששימור צריך להיות נאמן מבחינה היסטורית וחומרית לתכנון המקורי, כלומר שצריך למצוא את התוכניות המקוריות ולהישאר נאמנים להן וגם צריך להשתמש באותם החומרים שבהם השתמשו במקור. ולכי תשיגי עכשיו את החומרים לטיח ולמלט בדיוק כמו ב1930. לכן זה יקר מאד, והרבה מהמבנים לשימור הופכים למלונות, כדי להפוך את פעולת השימור למשתלמת מבחינה כלכלית…
עוד קצת על ההיכרות עם שם טוב לוי
את שם טוב לוי אריק אינשטיין הכיר אצל המורה שלו (של שם טוב) לפסנתר, היא גרה בקומת קרקע ברחוב חובבי ציון בבית שבו אריק גר, וכל פעם אריק היה מכניס את הראש ומעיר איזה “יפה מאד” או משהו. יום אחד הוא ראה שם בחור עם שיער ארוך וחליל, שחנה הפסנתרנית סיפרה לו שהוא מלחין מוכשר ושהיה רוצה לדבר איתו אבל הוא מתבייש. אריק אמר, זה בסדר, גם אני מתבייש. ויצא התקליט “ארץ ישראל הישנה והטובה”. אריק הגדיר את התקליט כשפגט שרגל אחת בהווה ורגל שניה בעבר. הוא סיפר, שהקליט את השירים לא מתוך שום כוונה להנציח, אלא מתוך התרפקות, כי פשוט נעים לו לשיר אותם.