תיאטרון יפו

אגדה יפואית מספרת שיום אחד יצא אבו נבוט לטיול בפרדסים שמחוץ לעיר כדי להתרשם ולהנות מעושרו הרב, הוא נח מתחת לעץ, ולא שם לב איך עובר לו הזמן. כשחזר לעיר החושך כבר ירד, ולפי פקודתו שערי העיר נסגרים בלילה ולא יפתחו עד אור הבוקר!
כשהגיע צמא לשער העיר ביקש מהשומרים שיפתחו לו את השער ואמר להם שהוא השליט אבו נבוט, השומרים לעגו לו וקיללו אותו מעבר לחומה. כשהבין שאין לו ברירה ישב צמא ליד החומה והמתין לעלות השחר.
בבוקר, נכנס אבו נבוט בשקט אל העיר וציווה לכנס דחוף את כל תושבי יפו לכיכר העיר ולדאוג שגם השומרים יתייצבו שם. אבו נבוט הכין כמה שקים עם מטבעות זהב וסיפר את שקרה לו אמש לכל תושבי יפו, ולסיכום אמר לשומרים:
בזכות שמילאתם את פקודתי אני מעניק לכם את שקי הזהב הללו, אבל בגלל לעגתם לי ופגעתם בכבודי, היום אתם תוצאו להורג בתלייה, פה בכיכר העיר וכל רכושכם יעבור אלי…
מייד לאחר הכינוס ציווה אבו נבוט לבנות את הסביל הזה כדי שגם מי שנשאר מחוץ לעיר יוכל לפחות לשתות מים.

החמאם של יפו שימש בעיקר את האנשים שהגיעו לסראייה, אורחים של אבו נבוט ופקידי השלטון.
בשנות ה-60 הקימו דן בן אמוץ וחיים חפר את מועדון החמאם שהציגו ויצרו בו מיטב אמני הארץ! נעמי שמר, דן אלמגור, פשנל ועוד. המועדון פעל כמה שנים עד שנקלע לקשיים כלכליים ונסגר. באפריל 1989 קיים פה במועדון דן בן אמוץ את אירוע הפרידה מחייו, אירוע שהתפרסם מאוד וזמן קצר לאחר מכן הוא נפטר ממחלת הסרטן.