רק עשר דקות נסיעה מהכביש הראשי ואנחנו נוחתים בעולם אחר. עולם שקט ורגוע בלי טלפונים ובלי גירויים. עולם מדברי של נזירים. מוזמנים להצטרף אלינו לתצפית קסומה על מנזר תלוי. מנזר סנט ג’ורג’.
בדרך אני ממליץ לכם להאזין להרחבות פה למטה (אחרי הסרטונים)
מומלץ להפעיל בפנייה שמאלה למצפה יריחו
אז פנינו שמאלה למצפה יריחו ועוד כמה דקות נגיע לסנט ג'ורג'. בינתיים בואו נשמע קצת על מדבר יהודה.
חשבתם פעם מה כל כך מיוחד במדבר יהודה? מה הופך אותו למדבר מעניין כל כך? יש הרי מדבריות גדולים ועצומים, גם ממזרח לישראל וגם ממערב לה אפשר למצוא מדבריות מרתקים באוסטרליה ובאפריקה ועוד, יש שם חולות בלי סוף ונופים צהובים ומדהימים.
אז מה כל כך מיוחד במדבר הקטן שלנו, מדבר יהודה?
אז קודם כל חשוב לדעת. אפשר לחלק את המדבריות בעולם לשני סוגים: מדבריות שהם חלק מרצועות המדבריות העולמית כמו מדבר סהרה שאנחנו מכירים, ו'מדבר צל גשם' – כמו המדבר שלנו – מדבר יהודה. לא תאמינו, אבל הנגב הוא בעצם חלק מרצועות המדבריות העולמית הזו, ומדבר יהודה שנושק לו – הוא כבר מדבר אחר לגמרי – 'מדבר צל גשם'!
זה לא המקום למנות את כל ההבדלים בין מדבר צל גשם לרצועת המדבריות – כי אנחנו רוצים לספר דווקא על מדבר יהודה.
איך נוצר מדבר יהודה?
האמת – זה די פשוט וזה הולך ככה: איפה העננים נוצרים? מעל הים, נכון? אז העננים נוצרים מעל הים כתוצאה של התעבות אדי המים והפיכתם לחלקיקי מים בתוך העננים. העננים נוסעים להנאתם עד שהם פוגשים את היבשה – בוא נאמר שהם פוגשים את חופי תל אביב. בתל אביב יחסית חמים ונעים ולכן הם מעדיפים להישאר כעננים ועדיין לא מורידים את הגשם שבתוכם, לאט לאט מתחיל להיות קר (בחורף כמובן) כאשר הם מטפסים לכיוון ירושלים וכאשר קריר יותר, חלקיקי המים מתקרבים אחד לשני ומטפטפים בצורת גשם – בירושלים ובכל הרי יהודה ושומרון הקרירים והגבוהים.
העננים שהורידו כבר כמויות גדולות מהגשם שלהם, ממשיכים להתקדם מזרחה לכיוון ים המלח ואז, כשהם עוברים את ירושלים יש ירידה טופוגרפית גדולה (כלומר: פתאום יש עמק מאוד גדול, מתחילים לרדת….), כאשר מתחילים לרדת ונהיה חם – העננים מפסיקים להוריד את הגשם שלהם כי אדי המים שבתוכם (מה שנשאר..) מתרחבים בגלל החום ולכן יורד פחות גשם באזור הזה.
וכך, האזור שאנחנו נמצאים בו עכשיו, האזור הנמצא מזרחית לירושלים, בירידות לים המלח – הוא אזור מדברי. יורדת כאן כמות גשם נמוכה משמעותית מאשר מאחרינו, באזור ירושלים!!
לכן, למדבר הזה קוראים: "מדבר צל גשם".
זה אחד המדבריות הקטנים ביותר בעולם, ואני אוהב אותו לא רק כי הוא קטן, אלא גם כי הוא קרוב. תראו כמה הוא קרוב לירושלים! רק לפני 10 דקות היינו בירושלים, מזג אוויר נעים (רוב הזמן) קר בחורף ונחמד בקיץ, רק ירדנו בירידות 10 דקות והופ – הגענו למדבר!
העובדה שהמדבר הזה כל כך קרוב לעיר הבירה של ירושלים מזה 3000 שנה, גרמה לכך שקרו כאן המון המון סיפורים שקשורים בירושלים. מלכים שנלחמו כאן (כמו דוד המלך), נביאים שברחו לכאן (כמו ירמיה הנביא) וכל זה קורה באזור מאוד קטן – במדבר יהודה.
עכשיו שהבנו איך נוצר מדבר יהודה, אפשר להמשיך לתחנה הבאה שלנו ולראות את אחד הדברים המיוחדים שהמדבר הזה משך אליו מהעיר הקרובה ומהעולם כולו – נזירים. אנשים שבחרו לברוח או ברחו כדי לבחור בחיים בהם אין צורך לבחור בין טוב לרע. כאן במדבר יכולים הנזירים לחיות חיים שלווים ושקטים בלי פיתויים וצרות אחרות.
תולדות הנזירות על רגל אחת
אנחנו בני המין האנושי, אוהבים להנות מהחיים. לצחוק, לשמוח ולהנות מכל מה שהגוף שלנו אוהב לעשות. דתות שונות (ביניהן היהדות והנצרות) מאפשרות למאמינים שלהן להנות מכל מה שהעולם שלנו מציע ומגבילות אותם רק קצת. אבל, בדתות האלו יש גם אפשרות הפתוחה למעוניינים, הן מאפשרות למי שרוצה ומסוגל, להפוך להיות נזיר. לפרוש (לתקופה או לעולם) מתענוגות העולם הזה, לחיות בצמצום ולצרוך פחות מכל הפיתויים שמסביב.
ביהדות למשל, מדובר על מספר איסורים לא גדול, אותם יכול הנזיר לאסור על עצמו, למשך זמן של 30 יום (אפשר לנדור נזירות גם לתקופות ארוכות יותר, אבל זה פחות מומלץ). בנצרות לעומת זאת, מטרת הנזירות היא ההתנתקות מהעולם הזה, דבר שאפשר להגיע אליו על ידי התבודדות, במדבר למשל. בתחילת המאה הרביעית כאשר הנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית, התחילה גם הנזירות לפרוח, כאן במדבר יהודה.
בהתחלה התבודדו הנזירים לגמרי: כל נזיר היה חי לבד, בעצמו. אחר כך התאגדו הנזירים בלאורות: במשך השבוע היו חיים לבדם (במערה לדוגמה) ובסופי השבוע היו נפגשים לתפילה מרכזית, החלפת חומרי גלם וסעודה משותפת.
דרך חיים נוספת היא הקוינוביון, מיץ קיבוץ נזירים מדברי מסודר יותר בו חיים הנזירים יחד לתקופה.
קרבתו של מדבר יהודה לירושלים, הפכה אותו למרכז עולמי לנזירים ומנזרים. במרחק של כמה עשרות ק”מ מאיתנו פזורים מנזרים עתיקים וחשובים כמו מנזר מר סבא של הנזיר “סבאס” או מנזר סנט ג’ורג’ בו כבר הייתם.